הכל מטפטף לידי,טיפה ועוד טיפה וזה לא מפסיק,בהתחלה שומעים רעש רגוע של טיפות על הרצפה,ולאט לאט הכל מתמלא.
ואז,אז יש רעש של טיפות על מים,רעש מטריד ומעיק והקצב מתגבר והטיפות גדלות וזה פשוט לא מפסיק,
כ"כ מתסכל מישהו יודע לעצור את החורף הזה מסביבי?
אני לא אוהבת חורף,חורף תמיד בא מהר ומכאיב ועוזב לאט במקום לעזוב במהירות שהוא מגיע,
הקור הזה,הקודר חודר לעצמות ולא מרפה,לא מרפה ,אז אני נשברת והוא עדיין לא מרפה,
מפרק לרסיסים,עד תום,עד שהופך לאבק ועף עם הרוח לים,ושם נח,נח מנוחת עולם,
אבק אפור אך מנצנץ יש שם עוד רגש גם אם הוא כואב,והרגש מנצץ וזוהר מנסה להתנתק מהאפלוליות הזו,
אך לשוא,אין צורך להמשיך לנסות,זה נגמר,מה שהיה כבר לא יחזור לעולם,רק עכשיו הוא מבין,צלקות לא נעלמות,אפעם,
הן נפתחות מחדש,הופכות שוב לפצעים פתוחים עליהם זורעים מלח טקילה ולימון להכאיב ולשכוח ולהתעורר עם עוד כאב
ושוב הרגשה של סוף,
אך הרגש לעולם ינצנץ בין האבק האפור מאמין שיום אחד יצליח לנקות את הליכלוך הזה...אולי יום אחד.
הולכים אל הלך תדע אם זה טוב או רע,אל הלא נודע,פשוט הולכים.
"בדימיון זה כמו מראה..
זה מה שיש.."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
