כן שנה טובה לכולם!! התחלנו את השנה האחרונה בחיים שלנו! חחחחחחח גם כן סוף העולם...
אבל אחרי הכל שנה חדשה... אז נראלי שהגיע הזמן לעדכן קצת את השבועות האחרונים של 2011 שלקח לי זמן לעדכן.
אז לעיניין הכי חדש ומשמעותי...
החלטתי סוף סוף (סוף סוף! סוף סוף!) מה אני הולכת ללמוד.
תם תם תם!~ כן מתח באוויר!
אז החלטתי ללמוד ריפוי בעיסוק. (ולא אנשים - זה לא פשוט פיזיותרפיה)
בתכלס חשבתי על זה לפני הרבה זמן אבל לא באמת בדקתי על זה...
ואחרי שעדי הכריחה אותי לעשות מבחן התאמה כזה ביורם לימודים (שחוץ מריפוי בעיסוק.. אמר לי שאני יכולה להיות מורה לריקוד.. חח יאא רייט!) בדקתי על זה יותר.. והתעניינתי בזה הרבה יותר.
רק כמובן.. החיים האירוניים. בדיוק כמו שחשבתי שיקרה.
סוף סוף כשהחלטתי מה אני רוצה ללמוד... מה שהחלטתי שאני רוצה.. דורש פסיכומטרי גבוה יותר... מינימום 680, נעגל את זה ל700? כשקיבלתי בפסיכו הראשון 625... החיים חרא כי מזה אומר? צריך שוב קורס פסיכומטרי.
עכשיו זה אומר רק בעיות... כי החלטתי שאני לא הולכת לעשות לעצמי את מה שעשיתי קודם - אני לא הולכת לעבוד בזמן הפסיכומטרי.
העבודה הזאתי התישה אותי פיזית ומעל הכל נפשית ואין לי מושג איך הגעתי לציון הזה.
מה שמביא אותנו לסוגייה של החיים שלי - כסף. כי רציתי לחזור לקידום... היה לי שם טוב ומעולה... אבל הם יקרים... בהכי קיצור שאפשר... קיבלתי חריגה, שוב. יותר מהפעם הקודמת כי זה פעם שנייה.. דוד שלי שוב עוזר לי קצת... אבל זה עדיין משארים לי יותר מ2000 שקל לשלם.
אז אני כרגע בתהליכים של קבלת אבטלה.. גם כן כיף חיים... אבל אין ברירה כשמידי פעם את צריכה לתת צ'ק לאמא שתשלם חשבונות.
אז בינתיים אני סתם חוזרת על מילים פסיכומטריות (מטומטמות... אוויליות... מפגרות!!!) עד שהקורס שלי מתחיל עוד איזה שבועיים... אז וואלה אני מאחלת לעצמי הצלחה.
"Words are just words They get in my way I can never say what I wanna say Who will understand it anyway? It's just a waste"
על עוד דברים חדשים.
הגזר דין של הנהג אוטובוס הבן זונה של קו 361 שהיה אחראי על המוות של אינה יהיה ב23.1... הייתי כבר בדיון גזר הדין. המשפחות של ההרוגים שהגיעו דיברו... אני זוכרת שאמא של אינה אמרה "זה לא חתול על הכביש.. איך אפשר לא לשים לב למשאית?" .. המשפחה של הבן זונה דיברו..כמובן שלפני כל אחד מהם הסתובב אלינו ואמר 'אני יודע כמה קשה לכם ואני מצטער מאוד.. הוא דרוזי טוב.. שירת בצבא.. מג"ב, צל"ש בלהבלה פקהפקהפקה'.
עם כל הכבוד.. מצידי הוא יכול להיות ראש הממשלה. זה לא משנה את העובדה שכמו אידיוט הוא לא התסכל על הכביש.
מה שהם אמרו עצבן את אמא שלי רצח עד שברגע האחרון היא החליטה לומר דברים, והגיבה על השטויות שהם אמרו - מעולם לא הייתי יותר גאה באמא שלי...
העו"ד שלנו כמובן ביקש גזר דין מצטבר. אחרי הכל 5 אנשים נהרגו. אבל בתכלס הוא אמר לנו שהוא מצפה ל3-5 שנים. איזה פאקינג בולשיט.... בית המשפט אומר בעצם לעולם "תעלו שיכורים או מסוממים או פשוט תנהגו כמו אידיוטים.. ותהרגו אנשים - ותצאו מהכלא צ'יק צ'ק.. אז מה אכפת לכם?"
עולם מטומטם.
חוץ מכל 'האקשן' לכאורה שיש לי בחיים לאחרונה.. החיים בתכלס כרגיל משעממים וחסרי טעם לחלוטין.
אני עדיין אבודה.
עדיין מרגישה תקועה.
עדיין לא באמת מתגברת.
והרצון עכשיו לחפש אהבה ולעבור הלאה קצת עומדת במכשול (כרגיל.. ) בגלל 3 החודשים הקרובים של מערכת יחסים אינטנסיבית עם פסיכו פסיכי.
עד שעשיתי שינוי שדברים קטנים..כמו ללכת לחדר כושר.. או באמת להחליט מה אני רוצה ללמוד.. השינויים הגדולים שאני רוצה בחיים שלך עדיין לא נמצאים באופק.
"It's gonna take a long time to love It's gonna take a lot to hold on It's gonna be a long way to happy, yeah"
ובטון הזה נסיים בכמה שירים.. מה יכול לפרש הרגשה יותר טוב ממוזיקה?
"Thought that I was strong I know the words I need to say Frozen in my place I let the moment slip away
I've been screaming on the inside And I know you feel the pain Can you hear me?"
היא כותבת פשוט,אבל כל מילה בול פגיעה
"Oh well I guess I mustn't grumble, I suppose that's just the way the cookie crumbles.
Oh yes, I'm fine, Everything's just wonderful, I'm having the time of my life."
"איך בשם שמיים, איך כל זה נגמר ואיך אנ'לא נקשר בינתיים בשנת אלפיים, אני מיותר, כל יום אותו דבר אין לי שום כיוון, אני שוכב ערום עטוף ברחמים אלוהים, שעות. ויש לפעמים עוברים כל הלילות , כל הימים."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
