לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

!Nitwit! Blubber! Oddment! and Tweak


For a Pessimist, I'm Pretty Optimistic

Avatarכינוי: 

בת: 34

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

רגע לפני המרתון והטירוף...


ובאמת רגע~

מחר רשמית מתחיל המרתון שלנו..

 

כל יום,במשך שבועיים וטיפה, יום שלם של למידות, אם ב"סתם" חזרות על חומר או לעשות מבחן פסיכומטרי שלם של 3 וחצי שעות ואחריו לפחות 3 שעות של תחקור ואחריו עוד חזרות על החומר שהלך לי בו חרא.

האם הזכרתי את העובדה שאני עדיין אעבוד בתקופה הזאת? בצורה מצומצמת יותר.. אבל עדיין. וואו!~

 

אז איך הולך הפסיכו? שאלה שכולם שואלים אותי ואין לי מושג איך לענות להם, האמת השאלה הזאת רק גורמת לי לכאב ראש ו'פוי', כי אין לי מושג.

אי אפשר לומר שאין שיפור כי יש... מכ48% הצלחה במבחן אמצע ל63% הצלחה במבחן קצת אחרי זה שיפור גדול.

רק חבל שאני רוצה להגיע למעל 75% (מעל 600 נק'), סתם בשביל עצמי. כי אין לי באמת מושג מה אני רוצה ללמוד.

אז התפקיד של המרתון הזה בשבילי הוא להעלות את אחוז ההצלחה שלי ביותר מ12%...

 


 

 

Neverland turned into dust
and the sky is underground
it is the way it is when you feeling down
I want to dig a hole
the child said to me

throw away all the butterflies that were ones in me

bury them, and throw away the key. 

 

 

 מה אני אגיד לכם, אני מרגישה התפרקות. אין לי כוח, ואפילו אין לי אפילו כוח להסתיר את זה, ואני שונאת את זה.

 עם איזשהו סדק של מצב שגרם לכך,הכל עולה על פני השטח במוח שלי בלי שום קשר בין הדברים. ואני מרגישה את המוח שלי מתערפל.

 ומה שמפחיד אותי בזה, זה העובדה שזה כבר קרה ודרך ההתמודדות שלי עם המצב לא הייתה טובה בכלל. ואני מנסה להיפתר מהתוצאות עד היום.

 וכל פעם זה קשה יותר לעצור את ההתמודדות הזאת.

 


 

 אז בינתיים אני מחזיקה מעמד.

 הקרדיט הזה הוא לא באמת לזכותי, אלא לזכות החברים שלי.

 קשה לי באמת לומר במילים אז תחושת האהבה שלי והתודה שלי לכך שיש לי חברים כל כך טובים, שהם פשוט משפחה מורחבת שלי לכל דבר.

 רק לראות אותם עושה לי יותר טוב, לראות אותם צוחקים, סתם לחבק, ואפילו לעשות להם דבר טוב לשם שינוי כמו משו קטן ולא באמת משמעותי כמסאג' כשתפוס וכואב להם...

 

אני אוהבת אותך כל כך ואני לא יודעת אם הייתי שורדת בלעדיהם.

 

ולכן סתם התחשק לי לשים חלק מהתמונות שיש לי. כמה תמונות מתקופה אחרונה ואולי סתם תמונות אהובות וישנות יותר

לבינתיים לראות עד הסיכוי לראות אותם בסופש...

 

































אוהבת אתכם!

נכתב על ידי , 17/1/2011 11:55   בקטגוריות פסימי, מונוטוניים, tiredness, gayz makes the wrold go round  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



1.1.1.1.1.1.1


קצת בדיליי... אבל חפיף.

happy new year כולם!

 

אמן שזו תהיה שנה קלה, שופעת כסף, מנוחה, ציון טוב בפסיכיחס

והרבה שיאו ונצנוצים.

ואהבה ובריאות.

 

את היום האחרון בשנה.. לא יודעת איך שרדתי

קמתי כבר באותו יום ב5 בבוקר למשמרת של 6 במלון.. ובצהריים הבוס אמר לי שאני אצטרך לבוא גם בערב...

0.0'

 

מסתבר שאחד המלצרים שבדיוק סיים את העבודה המועדפת שלו, אז הוא לא שם זיין והבריז.

אז הוא שחרר אותי שעה וחצי לפני כך שעברתי מ6 עד 1 בצהריים, הייתי בבית 5 שעות בהן לא נחתי בכלל, ואז חזרתי לעבוד בארוחת ערב (אחת הארוחות הכי קשות בשבוע, אחרי הכל יום שישי) ל3 שעות.... ואז מהר להגיע הביתה, להתארגן בספיד כי צריכים לאסוף אותי למסיבת הפתעה של תות וצריכים להיות שם לפניהם.

אההההה~!@!

טוב הספקתי הכל. ייאיי.. תות ממש הופתעה וזה כל העיניין.. היה ממש כיף, רקדנו על השולחן.. שתינו, רקדנו..לקראת סוף הערב הרגשתי כאילו אני יכולה לישון ברקידה חח

עדיין שווה את זה.

ואז חזרתי למציאות של יום שבת והתחלתי לעשות טונות שיעורי בית. פאק יא!

 

חוץ מזה. . עדיין אין חיים.. השבוע הקרוב יענו אמור להיות קל יותר כי יש רק שיעור אחד ושיעור קבוצות עבודה שהוא בסך הכל שעתיים.

אבל זה לא משנה את כמות שיעורי הבית. ואפילו טיפה יותר. וגם צריך כבר לעבוד כמו שצריך על המילים... אני בדיליי אטומי בחלק הזה...

 

תאריך העזיבה מהבית עבר להיות מרץ.. אז עד אז צריך למצוא עכשיו דירה נורמלית.. בהצלחה.

לפחות עכשיו יש סיכויים שהמעבר יהיה אחרי המבחן פסיכיחס שלי. הרבה יותר טוב.

 

וזה היה העדכון.

חודש אחרון וזהו לשואה!

Christmas Lights - Coldplay

Christmas night, another fight
Tears we cried a flood
Got all kinds of poison in
Poison in my blood

I took my feet
To Oxford Street
Trying to right a wrong
Just walk away
Those windows say
But I can't believe she's gone
 
When you're still waiting for the snow to fall
Doesn't really feel like Christmas at all

Up above candles on air flicker
Oh they flicker and they float
But I'm up here holding on
To all those chandeliers of hope

Like some drunken Elvis singing
I go singing out of tune
Saying how I always loved you darling
And I always will

Those Christmas lights
Light up the street
Down where the sea and city meet
May all your troubles soon be gone
Oh Christmas lights keep shining on

Those Christmas lights
Light up the street
Maybe they'll bring her back to me
Then all my troubles will be gone
Oh Christmas lights keep shining on

Oh Christmas lights
Light up the street
Light up the fireworks in me
May all your troubles soon be gone
Those Christmas lights keep shining on

נכתב על ידי , 3/1/2011 16:26   בקטגוריות מונוטוניים, עבודה, life itself  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היסטוריה בלוגרית ומקטע ספרותי


זה דבר ממש מוזר  לקרוא פוסטים ישנים של הבלוג שלי

נכון התחלתי לכתוב אותו רק ממש בסוף 2006, אבל בהתחשב בכך שב2007 החיים שלי הפכו לטלנובלה אחת גדולה (ממש היפים והאמיצים עונה 298648 שזה מפחיד) דיי מפצה על כך.

פשוט מדהים איזה שינויים עובדים

איך דיברתי (חפרתי בדיכאון.. אבל מה חדש?) על כך שדודה שלי לא בקשר עם אף אחד מהמשפחה, בעיקר איתי, כשאני לא קשורה לסיפור, וכך אני גם לא רואה את בני הדודים/אחים קטנים שלי... ואז -> איך פתאום אחרי ששלחתי לה מכתב עם דברים לילדים הכל השתנה בשיחת טלפון ממנה.

אחד הדברים שמעניין לקרוא זה התפתחות הבגרות שלי מבחינת כל עיניין "אהבה" אפשר לומר..מאיפה הכל התחיל (למרות שעדיין לא זוכרת מאיפה..) אבל נשאיר את זה לזה.

 

אבל הדבר שהכי היה מדהים לקרוא זה ההתפתחות שלי עם כל עיניין האבא שלי.

איך זה שהוא לא היה בקשר, אף פעם לא הכרתי אותו, נתתי לו אוליטמטום לפגוש אותי (דרך אמא כמובן), ואיך הפוסטים מתקדמים וגיליתי בטעות שהוא עבד ארוע מוחי.. ואז שקרתי על זה שזה לא מציק לי ושילך להזדיין אבל בעצם פחדתי לדעת שאני לא אכיר אותו.

ואז באאם-> הכרתי אותו.. וכמובן אופטימית מטומטמת שכמותי עשיתי פוסט שמח על זה למרות כל הדברים הרעים שהוא תכלס אמר שמה.. ואיך שהיינו אמורים להישאר בקשר.

ואז כמובן העובדה שהוא עדיין צריך לשלם מזונות. ומסגירת מעגל שחשבתי שסגרתי, פתחתי מעגל חדש.

הודעות נאצה מצידו, משפט מזונות לא כיפי בכלל.. ומשם המשך הודעות.

בסוף הסדר תשלום לו הסכמתי, בו עדיין יש לציין הוא שולח לי הודעות כמו ילד קטן - עד היום

לא לשכוח את הפגישה של הסבתא (שמזכירה אותו במובנים הרעים) והסבא (שדווקא אותו חיבבתי)...

 

נכון טלנובלה? ואני עוד מצנזרת פה טיפה מידע...

 

 וסתם פתאום נפלתי גם על קטע של אותיות של שמות ומה הן אומרות על הבן אדם... וזה לפני שנתיים - תראו את התאריך

 

24/4/2008 13:27

  

A: You like to drink

 B: You like people

 C: You are really silly

D: You like to drink

E: Awesome in bed 

 F: You are dead sexy

 G: You never let people tell you what to do

 H: You have a very good personality and good looks

 I: You are great in bed

 J: People adore you

 K: You're wild and crazy

 L: Everyone loves you

M: Best kisser ever

N: You like to drink

O: Awesome kisser

P: You are popular with all types of people

 Q: You are a hypocrite

 R: Easy to fall in love with

 S: Fuckin crazy

 T: You're loyal to those you love

U: You really like to chill

 V: You are not judgmental

W: You are very broad minded

 X: You never let people tell you what to do

Z: Fuckin crazy

Y: You realy love to eat

 

אוקי, עכשיו להסבר.

בפוסט שלי לפני שנתיים. האמנתי לעובדה שאני אוהבת לאכול, כי זה נכון, אז לא חשבתי על כל כך על תופעות של אהבת האוכל, עד שזה נראה והיום אני שמחה לב. אבל עדיין אוהבת אוכל.

הקל להתאהב בי עדיין לא ברור, זה לא השתנה כל כך...

הטובה במיטה, טוב זה נכון, אני ישנה המון כשאני רוצה.

אבל ההבדל הענקי, שגורם לי להאמין באותיות האלה, זה שלא פחות ולא יותר - 3 אותיות אומרות שאני אוהבת לשתות.

לפני שנתיים לא הייתם תופסים אותי טועמת אלכוהול.

טוב זה השתנה.בגדול.

 

ולחשוב שאולי עוד הרבה זמן אני אקרא את הפוסטים האלה ואצחק על איך הכל השתנה מאז הפוסט הזה... הא...


ואם כבר מדברים על הסתכלות לעבר

מצאתי פיסת ספרות קטנה של פנטזיה שהתחלתי לכתוב על ילדה שהחלה לראות את יצורי הפנטזיה החבויים בעולם האמיתי

לא זכרתי בכלל מה כתבתי... והפרולוג שעשיתי ממש טוב.לפחות אני אהבתי.. אולי אני אמשיך את הסיפור..

 

What can we see?

 

Naturally, we can see all discovered plants and all discovered animals (which haven't been extinct – in that situation, we can see their bones); we can see rocks and buildings made of rocks and all kind of materials that can or can't be recycled or that are made of trees.

If we look from the ground to the sky, we can naturally see the blue looking air, the white looking clouds and the tiny looking far away stars.

 

Of course that naturally, we can't see the inside of a plant or an animal, we can't see the miniature living thing called bacterium or what the air is made of. Never the less, in an unnaturally way, the science became our eyes and by scientific ways made us see all of those unseen ,maybe even ordinary, things.

 

 

However, what can't we see?

Which unordinary can't we see?

How much of our own world we cannot see?

Of course that the answers to that question, for all we know, might be myriad; maybe in the past the answer to that special question was known to all mankind, and today, however, they perished, or became very rare (and crazy to some) people; because mankind must have forgotten, or they just thought that it wasn't important enough to bother.

נכתב על ידי , 1/10/2010 00:44   בקטגוריות סיפרותי, מונוטוניים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אמבדביבידיבהבידיבו


יושבת לי פה בחושך

לא מצליחה להירדם

בושם ואיפור מבוזבז

לא משנה באמת.. גם ככה לא היה לי עד כדי כך מצב רוח

הרגשת הריקנות חזרה.. יופי, עד שחשבתי שנפתרתי מזה.. מקווה שלא תחזור הרגשה לעוד משו

להדאיג אנשים זה אחרון הבעיות שלי עכשיו.

תחושת הריקנות בבטן שלי זה סתם הקרנה מהתחושה בחזה? או שאני סתם רעבה.. אה לא משנה.. גם ככה לא בא לי לאכול

טוב עכשיו אני סתם מבלבלת בשכל

יאללה. חזרתי למיטה. מחר ים חסר תועלת עם אמא.

נכתב על ידי , 12/6/2010 01:42   בקטגוריות מונוטוניים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עדכון


עדיין חיים שלה משתנים כרגע.

בסיס, בית, בסיס, בית

טלוויזיה, ספר, מחשב, טלוויזיה, ספר חדש, מחשב

עייפות מתמשכת.... בלי שום הצלחה בלהירדם, למרות שתקועים לי אטמים עמוק באוזן.

 

מידי פעם יש שינוי פצפוני, טלפון סתם לבדוק מה קורה, להתעדכן, או פשוט לבחור מקום בשישי כדי לשתות.

רעותי מתקשרת אליי הרבה וזה כיף כזה... שתינו חובשות (טוב אני חובשת, היא בקורס) צהובות ומורעלות אז היא מעדכנת אותי במה שקורה ואני מייעצת לה, ונחמד לשמוע שהיא עושה את מה שלימדתי אותי בתרגולי הורידים שלנו בחופש...

 

אבל חוצמזה... שום דבר....

אני מגיעה למצבים שאני מבקשת שהמשפט הזה יגיע כבר כך שלפחות יקרה משו.

 

כל או כך הזמן קרב... פאקינג עוד שבועיים.

נכתב על ידי , 11/10/2009 22:36   בקטגוריות life itself, פסימי, מונוטוניים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



11,315
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 18 עד 21 , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRuinosus אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ruinosus ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)