!Nitwit! Blubber! Oddment! and Tweak

אז יום שישי סוף סוף הגיע.

אבל הכיף התחיל איכשהו ביום חמישי כשדידוש חגגה את היומולדת שלה...

את המתנה של המיוחדת הזאת נתתי לפני לא קצת זמן.. כי רציתי שהיא תפתח את זה ביומולדת שלה כשהייתה ברומניה.. אבל בסוף היא לא יכלה לקחת את זה איתה אז נתתי לה את הרשות לפחות את המתנה שלה כמה ימים לפני.

אחרי מיליון שנה שחשבתי מה להביא לה.. החלטתי בסוף לצייר לה ציור שלי שלה ושל תות.

היא אהבה. אבל בעיקר התלהבה לראות את הציור מעבר לנייר צלופן הסגול שעטפתי בו את הציור חח

יום שישי עצמו התחיל אצלי מוקדם ביותר כי הייתי צריכה לקום ב6 וחצי לעבודה.. אחרי שתכלס חזרתי מאוחר ,ויש לציין די שיכורה , מהמסיבת יומולדת של דידוש. (זה מה שקורה שהבטן של קצת ריקה ושתית קוקטייל ממש ממש מהר והוספת לכל התערובת שני צ'ייסרים כיפים.. היהי).

אז היום התחיל ככה ככה. אבל חפיף.. כי אחרי שינה חפופה ביותר קמתי והתחלתי להתארגן למסיבונת הקטנה שלי.

אחרי כל הדיבורים בזמן האחרון על איך שאני לא בטוחה אם לעשות את המסיבה המסורתית שלי, שתמיד בבית, במקום אחד.. והיתרונות והחסרונות בכל דבר.. החלטתי fuck it ועשיתי את זה שוב בבית, רק הפעם החדש.

לאט לאט (טוב יותר בבת אחת חח) אנשים החלו להגיע...

והבית התמלא בהרבה אנשים, שתהיתי באמת לאן הם יכנסו... וישר הייתי מוקפת בחברים המדהימים שלי.. וצחקתי והסתובבתי בין כולם.. ונתתי כמה שיותר צומי לכל אחד, למרות כשכל פעם שמישו הלך הרגשתי שבקושי דיברתי איתו.. אבל אני מניחה שככה זה כאת מזמינה כמעט 30 איש לבית שלך..

שתינו, אכלנו בורקסים.. בדרך כזו או אחרת חחח.. ומאוחר יותר אמא הוציאה את העוגה.

קודם כל היה צריך תמונה.. רק בטעות הוצאתי אוויר וכיביתי אותו טרום המשאלה אז היינו צריכים להדליק אותו שוב. אבל לפחות יצאה תמונה יפה חחח

החלק שלאחריו אני חוששת שממש לא אהבתי. כי הניסיון שלי של שנה שעברה לימד אותי שלגברים שאני מכירה אסור להרים אותי על כיסא..

ובמיוחד שלא 22 פעמים. (ניסו 23 המניאקים)

והכי ספציפי.. לתת לבורקס הגיי השחיפוש והחלשלוש הזה להרים אותי לבד מצד ימין!!

כך שיצא שהרימו אותי ממש חזק משמאל ומאחור, ששם היו גברים חזקים ומתלהבים.. ומימין לא כל כך. מצליחים לדמיין את התמונה המפחידה?

לא?

צריכים שאני אעזור לכם? אוקי!! להלן ההוכחות לסכנת המוות שעברתי או ממכה רצינית בראש, או מנפילה מפחידה מהכסא.

זה אולי יצחיק אתכם. אבל לא כיף להיות על הכסא הזה חחח


הצייילוווווווווווווווווווווווו!~


רואים את הזווית המפחידה שאני נמצאת בה? הייתי צריכה לאחוז חזק בחולצה של מתן כדי לשמור על איזון חחח


חברה אני לא צוחקת!!~@~ הדופק שלי היה דיי מהיר במשך 10 דק' לאחר מכן!

אם אני והחברה האלה נמשיך להיות בקשר בשנים הבאות אני ממש ממש לא מתכננת לעלות כל שום כסא!! EVER!!

טוב חוץ מהחלק הטראומתי ביותר הזה.. כמו שאמרתי.. היה ממש כיף.. וקיבלתי מתנות ממש חמודות.

המתנה העיקרית כמובן הייתה שיצא לי לראות את חברים שלי. בלי להיות קיטצ'ית.. אבל הם המתנה הכי טובה..

קיבלתי מאנה צמח צבר בתוך מן עציץ גמד.. כאשר באותו יום מסתבר קיבלתי בדיוק עוד אחד בסגנון. .אז התחלתי לפתוח סט גמדונים נחמד מחוץ לחלוני.. חח

מלאל המתוק קיבלתי את אחת הכוסות הגאוניות של חתולים תלת מימדי חח ושטיח לעכבר (חיחי חתול ועכבר..) ממש יפה..

ודידוש, מתה עליה באמת. הביאה לי מתנה פשוט מדהימה.

כמו שהיא רצתה, משו לבית שלא באמת צריך וגם משו שקשור למוזיקה כי אחרי הכל מוזיקה לשתינו זה אחד הדברים החשובים לנו ביותר.

היא קנתה לי כן לגיטרה. מדהימה. עכשיו אני לא אצטרך להחזיק את קורטזוש שלי כל היום בתיק שלה.

יותר מאוחר ניסינו לשחק קצת ספין דה בוטל.. אני אומרת ניסינו כי זה לא בדיוק הלך.

לא היו רעיונות הכי מעניינים ואנשים לא זרמו אבל עדיין נהננו.

המשימות העיקריות כרגיל היו עליי.

קרין ליקקה לי שוקולד נוטלה (יאמ) מהצוואר. משימה שעדי נתנה.

אבל אל דאגה.. אחרי זה התהפכו המושכות ונקמתי בה, אבל ריחמתי קצת ואצלה השוקולד נמרח רק על הזרת...חחח

משימה אחרת הייתה שהייתי צריכה לטייל לכולם על הברכיים (זה נשמע רע כשאני כותבת את זה פה).. וכמובן שכולם ניצלו את ההזדמנות לתת לי כאפה על התחת.. חמורים..  

אחרי זה הרוב הלכו ונישארנו אני עדי ענת ומתן הבורקס שנישאר לישון איתי כפיות אחרי זה.. ואמא לקצת..

היה נחמד דיברנו וצחקנו.. ואיכשהו ראינו את אלבום התינוקות שלי.. איך השיחה התגלגלה..

מתישו ב4 הן הלכו ואני ומתן נרדמנו לנו ב5.

ובקיצור. היה ממש כיף! נהנתי ואהבתי לראות את כולם. אני נזכרת איך מור לפני שהלכה אמרה לי בשקט "תראי כמה אנשים באו לחגוג איתך"..

והיא צודקת. אני בשוק כמה אנשים יש לי בחיים שאני מחשיבה אותם המשפחה שלי. כל אחד שווה זהב ואני אוהבת אותם מאוד מאוד.

אני מאחלת לכל אחד משפחה מורחבת כזאת.

אוהבת אתכם. 3>

ובאמת רגע~

מחר רשמית מתחיל המרתון שלנו..

כל יום,במשך שבועיים וטיפה, יום שלם של למידות, אם ב"סתם" חזרות על חומר או לעשות מבחן פסיכומטרי שלם של 3 וחצי שעות ואחריו לפחות 3 שעות של תחקור ואחריו עוד חזרות על החומר שהלך לי בו חרא.

האם הזכרתי את העובדה שאני עדיין אעבוד בתקופה הזאת? בצורה מצומצמת יותר.. אבל עדיין. וואו!~

אז איך הולך הפסיכו? שאלה שכולם שואלים אותי ואין לי מושג איך לענות להם, האמת השאלה הזאת רק גורמת לי לכאב ראש ו'פוי', כי אין לי מושג.

אי אפשר לומר שאין שיפור כי יש... מכ48% הצלחה במבחן אמצע ל63% הצלחה במבחן קצת אחרי זה שיפור גדול.

רק חבל שאני רוצה להגיע למעל 75% (מעל 600 נק'), סתם בשביל עצמי. כי אין לי באמת מושג מה אני רוצה ללמוד.

אז התפקיד של המרתון הזה בשבילי הוא להעלות את אחוז ההצלחה שלי ביותר מ12%...

Neverland turned into dust
and the sky is underground
it is the way it is when you feeling down
I want to dig a hole
the child said to me

throw away all the butterflies that were ones in me

bury them, and throw away the key. 

 מה אני אגיד לכם, אני מרגישה התפרקות. אין לי כוח, ואפילו אין לי אפילו כוח להסתיר את זה, ואני שונאת את זה.

 עם איזשהו סדק של מצב שגרם לכך,הכל עולה על פני השטח במוח שלי בלי שום קשר בין הדברים. ואני מרגישה את המוח שלי מתערפל.

 ומה שמפחיד אותי בזה, זה העובדה שזה כבר קרה ודרך ההתמודדות שלי עם המצב לא הייתה טובה בכלל. ואני מנסה להיפתר מהתוצאות עד היום.

 וכל פעם זה קשה יותר לעצור את ההתמודדות הזאת.

 אז בינתיים אני מחזיקה מעמד.

 הקרדיט הזה הוא לא באמת לזכותי, אלא לזכות החברים שלי.

 קשה לי באמת לומר במילים אז תחושת האהבה שלי והתודה שלי לכך שיש לי חברים כל כך טובים, שהם פשוט משפחה מורחבת שלי לכל דבר.

 רק לראות אותם עושה לי יותר טוב, לראות אותם צוחקים, סתם לחבק, ואפילו לעשות להם דבר טוב לשם שינוי כמו משו קטן ולא באמת משמעותי כמסאג' כשתפוס וכואב להם...

אני אוהבת אותך כל כך ואני לא יודעת אם הייתי שורדת בלעדיהם.

ולכן סתם התחשק לי לשים חלק מהתמונות שיש לי. כמה תמונות מתקופה אחרונה ואולי סתם תמונות אהובות וישנות יותר

לבינתיים לראות עד הסיכוי לראות אותם בסופש...

אוהבת אתכם!

טוב קצת באיחור קל.. עדכון יומולדת פקינג 20...

וואוו.. 20.. זה פשוט... מבוגר... קצת דוחק אותי לפינה בעיניין ה"מה לעזאזל אני הולכת לעשות בחיים שלי?"

אבל זה נושא לפעם אחרת..

הגעתי לבסיס ביומולדת שלי.. ישר קרין זרקה עליי בלונים ויערה הדביקה לי לראש את הכובעים האלה עם החוט של המסיבות..

חח היה נחמד.. למרות שעבדתי כל היום על הפקל אר"ן אמבולנס המזורגג אבל לא נורא.

בערב, תודה לאל שיצא.. יצאתי עם גיוש, הומו, קטיול יפעת תות וכפיר לג'פניקה... היה כיף.. אכלתי את המנה הרגילה שלי - קלמארי.. ופעם הראשונה בחיים שלי מצאתי סושי שאני מסוגלת לסבול! הinside out הזה.. .אולי כי יש בו ממש ממש פחות אצה חח..

נמ נמ כל השבוע עבר רגיל, יצא לי להתחפשן בשבוע הזה ולנצל יציאות מוקדמות במיוחד מהמפקד וזה היה נחמד ^^

אבל רביעי חמישי היו בעיקר עבודה עבודה מבחינת לסדר את הבית למסיבה המסורתית אצלי בבית.. כל הנקיונות והקניות..

ואז סוף סוף יום שישי הגיע.. ייאיי

כמובן שכולם איחרו בחצי שעה ואז כולם התחילו להגיעה בחבורות כך שמ10 בלילה התחיל להיות מפוצץ בהרבה אנשים (הזמנתי המון השנה!)

וואי היה כיף היה ראש טיפה מסוחרר מרצון לדבר עם כולם..

אבל קצת נכשלתי... כי מאיזה 11 נראה לי הבנות גררו אותי לחדר וקשרו לי את העיניים והחלו לשחק את המשחק "תזהה את הבן אדם".. כמובן שהצלחתי

החלק הכי קורע היה כאשר זיהיתי את אנה (מהבסיס, שהיא כרית החיבוקים שלי.. עש שהיא השתחררה.. גרר.. ו"ספרתי לה" הרבה את הצלעות חח) אז בכל מקרה זיהיתי את אנה למי זה שמיששתי לה את הצלעות זה היה קורע.

ואז פשוט בלונדה אומרת לי..תעסיקו אותה!~ ואני טוב... מה לעזאזל?

ואז יצא שהייתי עיוורת איזה 45 דקות כאשר אני מחכה למי יודע מה בזמן שכל העולם (בעיקר כפיר, הומו וקרין) מנצל את חולשתי ומציק לי כל הזמן ומשחק לי בשיער ואמא מלקקת לי את הקעקוע (איו..).. אבל אפשר לומר שזה היה שווה את זה (טוב.. בלי זה שכל שנייה שיחקו לי בשיער)

חברים שלי עשו לי הצגה!!~

yarden in vonderland!~ (כן זה אמור להיות ככה)

ענת שיחקה אותי.. והיא הייתה כזאת מנצנת.. חוץ מהעובדה שהיא הוציאה אותי חפשנית!~ ואני לא... -.-'

היה קורע כשמתן דיבר איה דרך הבורקס.. ואז היא נכנסה לעולם וונדרלנד ששם אסור לומר שיאו, גיי, בורקס, מנצנץ.. אומרים מושט (שזה לדעתי לא כזה נורא..) ולכולם קוראים פרדריק צולאארררר (מי שראה ממזרים חסרי כבוד.. יבין) ומתן היה החובש השפיץ (שזה ממש שקר כלשהו אבל מצד שני.. הוא כל כך חולה כל הזמן שהוא מבין את הכל חח)

ואז כשהמלכת הלבבות (מור.פחחחחח) אמרה לכרות את ראשה (בגרמנית כמובן) אז ניסו להחיות אותי ומתן פתח לי וריד והדם היה מלא נצנצים!~ XDDDD

ואז הם רקדו את der hunping (נא לראות סרטון) בסוף!!

טוב מי שלא היה בחבורה הרבה היה פשוט אובד עצות כי כל ההצגה הייתה מלאה בבדיחות פרטיות.. אבל לראות גייז במלוא נצנוצם זה תמיד מצחיק... חח

שיאונסים ובורקסים אני אוהבת את כולכם!!

אבל סופו של דבר ישנו אצלי רק 6 אנשים!!

ואוו דווקא בשנה היחידה מאז כיתה ה' שאני מכינה את עצמי לגמרי לזה שהרבה אנשים ישנו אצלי וישנו אצלי רק 6.. אני רגילה ל12!! ואני אף פעם לא מוכנה לזה ואז באמצע הלילה אני צריכה למצוא לכולם כריות ושמיכות..

אוף, אני מתגעגעת לזמן שלכל העולם לא היה רשיון נהיגה ><

אבל לא נורא.. עדיין חגגתי בצורה כיפית! יצא לשחק never עם משימות ושתייה.. אז איכשהו יצא לשחק ספין דה בוטל בצורה אחרת. חיחי.

וקיבלתי את המתנות הכי טובות בעולם. גם כמובן מה שפיזית קיבלתי אבל גם העובדה שכל החברים שלי באו לחגוג איתי, וזה תמיד גורם לי לחייך.

3>

מצאתי את עצמי בזמן הזה בלי שום רצון לשתות בכלל. זה מוזר.

נראה לי שממש מתחשק לי רק שיש לי מצב רוח רע.

למרות שהיינו ממש ממש לא מסודרים... (למרות שדיברנו על זה במשך שבוע) היה בסופו של דבר כיף ומשביע ביותר

נסענו לת"א... ישר לפלורנטין כשחשבנו שיש לנו סיכוי להיכנס לפאב/דאנס בר... כמה טעינו.. הכל היה מפוצץ...

אז בסוף הצלחנו לשכנע עוד שני אנשים ללכת למסיבת גייז.. למקום בשם 1- רק כדי לגלות שזה 23+ -.-'

כבר 23:45 ועדיין לא מצאנו מקום להתנחל בו. המצב נראה עגום.

 אבל בסופו של דבר החלטנו לקנות 2 בקבוקי שמפניה ולשבת ברחבה ופשוט להתגייז..

ומאז הכל התחיל להשתפר

בואו נומר שלמדתי דבר חדש - אם אתה לא יכול ללכת למסיבת גייז - המסיבת גייז בסופו של דבר תגיע אלייך!

בזמן ששתינו התחילו חבורת גייז-ערסים (go figure) להשמיע מוזיקה (שהייתה טובה עד שהיא הפכה למזרחית ערבית. ושוב. go figure) ולהתחיל לרקוד על הכביש ולצרוח כוסיט כל שנייה...

אחרי זה הם התחילו לאנוס מכוניות שעברו על הכביש או פשוט לרקוד להן מול הפרצוץ

כמובן שהיינו צריכים להצטרף....

אחרי זה החלטנו להיתפרץ לבית של אח של ליטל ולשתות שמה.

והתחלנו לשחק את המשחק האהוב עליי מהכל - ספין דה בוטל.

אני חייבת לציין שהפעם המשחק היה יותר טוב מהיומולדת 19 שלי...

שתיתי והתמזמזתי יותר מכל פעם אחרת נראה לי.

ובסופו של דבר חזרתי הביתה ב6 וחצי בבוקר (דבר שאמרתי מהתחלה שאני לא אעשה שוב, במיוחד כשהייתי צריכה לקום "מוקדם")

הלכתי לישון, צרודה רצח

ובזאת נגמרה נראה לי הפעם הראשנה שבאמת חגגתי את הסילבסטר.

משפט הערב (נאמר ע"י סיוון): "אתם ההומואים מוציאים ממני את כל הרוע" 

happy new 525,600 minutes!~

may we masure this year with love