לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

!Nitwit! Blubber! Oddment! and Tweak


For a Pessimist, I'm Pretty Optimistic

Avatarכינוי: 

בת: 35

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: tiredness. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

יומני האומנת




במקרה ראיתי את הסרט הזה השבוע, אך בשונה משאר הפעמים שראיתי אותו, בפעם הזאת הופתעתי לגלום כמה התחברתי לסרט, טוב, לפחות לחלקים ממנו.

 

למבולבלים מבינינו, בשבוע אני במעמקי העיר הרצליה אצל חברים של אמא בעבודת בייביסיטריות לילדים שלהם. מה שאומר בעצם, לקחת אותם מביצפר\גן, להכין להם ארוחת צהוריים\ערב ובעצם להשגיח עליהם כל היום.

לא עבודה קשה בעצם נכון? !!!BIG NOT

 


 

עכשיו טיפה "היסטוריה": אמא של הילדים היא דוקטור למשפטים וכרגע היא מלמדת סמסטר בסין (סוסה!). אבא שלהם הוא גם עו"ד, ויוצא לפעמים שהוא חוזר הביתה מאוחר ויוצא לפגישות מאוחרות.

 


 

ונחזור לסיפור.

טוב.. אם יש משו שהדהים אותי השבוע, זה איך שרמת הקשב של הילדים של ימינו מושפעת מטלוויזיה.

מי שמכיר אותי יודע שאני גם ילדת טלווזיה, צופה הרבה, מכירה הרבה סרטים שחקנים וכו'. אבל הרמה המינימלית שלי היא כלום לרמה של הילדים האלה!

זה מדהים שאני צריכה לקרוא להם 3-4 פעמים ואפילו לעמוד מול הטלווזיה (וגם אז הם זזים כדי לראות את הטלוויזיה) כדי שיקשיבו לי וישמעו אותי.

בכלל איך החיים שלהם הולכים לפי התוכניות שלהם. אם יכריחו אותם ללכת באמצע תוכנית לאיפשו – ההיסטריה!!

בחייאת.

"ללכת להתקלח – כשתגמר התוכנית"

"יש לי פיפי" – "טוב אז לכי"- "לא.. אני רוצה לראות את התוכנית " = ?????

 

ואם כבר דיברנו על התוכניות.. בואו נאמר שרמת השנאה שלי לתוכניות הילדים המטומטמות, עם הדיבוב הגרוע והמעצבן ביותר, הגיעה לרמת שנאה חדשה!!

פיניאס ופרב, דגים, קים בלה בלה, אחים וחיות אחרות, ספר ל סיפור, ביער האוצרות... כל התוכניות האלה-שנאה!!

ועדיין תקוע לי השיר המעצבן הזה: "רונן ספר לי סיפור.. ספר לי סיפור שמח.. רונן ספר לי סיפור.. אגדה על כדור פורח..."

אהההה!@!!@$#~@$!#^#^

אוקי נרגעתי...  מזל שהבאתי איתי שני ספרים לקרוא.

 

אבל עזבו עם כל זה אפשר לחיות.. אפשר לומר שציפיתי לזה.. זה חלק מהתפקיד.. כל התוכניות ילדים, ההכנת ארוחות... כאשר באות חברות קטנות לשחק (בעע תחפושות נסיכה ורודות והרבה נצנצים.. להקיא)

לכל הדברים האלה, עד כמה שמעצבנים.. ציפיתי להם.

אבל לא ציפיתי למה שקורה כשמנסים להשכיב אותם לישון.

 

זוכרים את מה שאמרתי על האבא? אז כבר ביום הראשון הוא נאלץ לנסוע למודיעין וחזרה ולכן חזר ממש מאוחר. ונאלצתי להשכיב אותם לישון.

לגרום לקטנה להתקלח זה גיהנום. בעיקר במקלחת עצמה. ובעיקר לחפוף. אבל עברנו את זה בהצלחה חח

הם בדרך כלל הולכים לחדר של אבא שלהם עם הפיג'מות והכל כדי לצפות ב(עוד)טלוויזיה ואז אני אמורה לשכב איתם שם עד שהם נרדמים.

עם הגדול לא הייתי בעיה, אבל הקטנה התחילה אחרי שכיבינו את הטלוויזיה לבכות.. בכתה לאבא שלה.. ואני לגמרי בחוסר אונים כי אני לא יודעת מתי הוא חוזר...כאשר היא המשיכה לבכות פשוט הורדתי אותה לצפות איתי טלוויזיה למטה והיא פשוט נרדמה לי בידיים.

 

ביום השני אבא שלהם חזר מוקדם, אבל הוא נאלץ לצאת לפגישה באיזה 9 בערב – לפני שהקטנה נרדמה. ובעודו יורד למטה כדי ללכת, היא נכנסה ממש להיסטריה של בכי בעיטות וצרחות. והיא לא הפסיקה. האבא נאלץ לאחר לפגישה ולהרגיע אותה.

 

בתכלס אפשר מאוד להבין אותה. אמא שלה באה לארץ לתקופה קצרה ואז חזרה שוב לסין והיא פוחדת עכשיו על אבא שלה כל הזמן.

וזה כל כך קשה..באמת שקשה לראות ילדה קטנה בוכה לאבא שלה ולהיות חסרת אונים לגמרי. הייתי ממש על סף בכי ביום השני, ומאותו רגע רציתי שהשבוע יגמר כבר.

בימים שלישי ורביעי הוא חזר מוקדם הביתה, תודה לאל, אז יצא שהוא השכיב אותם לישון.

 

היום לעומת זאת הוא כנראה מגיע מאוחר... אז אני מעזה לומר שאני מפחדת ומקווה מאוד שהכל ילך חלק.

העיקר מחר חוזרים הביתה. סוף סוף.

הלוואי שהזמן יעבור מהר.אמן.

 


 

ונעבור לסיום אחר לגמרי.

הכנתי את הציור הזה ל"אחותי" המדהימה סיווני. היה כל כך כיף לראות אותה.

שיהיה לכולם סופש מעולה!!



נכתב על ידי , 8/9/2011 10:49   בקטגוריות שחרור קיטור, tiredness  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תיק תוק תיק תוק- עוד מעט נגמר


טוב אני בינתיים יושבת לי פה ומדפיסה לי את אחת מבחני הפסיכיחס.. לוקח זמן

אז בינתיים אני מכינה לי to do list לאחר הפסיכו.. לאו דווקא בסדר הזה (טוב חוץ מהדבר הראשון...)

 

1. ל-י-ש-ו-ן = ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

2. לקנות בגדים(!!!!) - ברצינות. יש לי כל כך מעט בגדים שאני מתביישת לצאת מהבית. אני פאקינג הולכת להוציא משכורת שלמה על זה מרוב שאין לי בגדים ללבוש....

3.לראות כבר פאקינג הארי פוטר 7... בקולנוע!!!! [גאד אני לא מאמינה שלא ראיתי את זה עדיין...]

4. גשג"ש. אאוץ. זה יכאב

5. ללכת למוריס להסתפר..

6. לצבוע את השיער

7. להיפגש עם אנשים שלא ראיתי ממש מליון שנה...

8. לסיים את הציור שלי שמונח כבר לא גמור 3 חודשים..  שלא לדבר על הציור של אמא

 

ולצערי הרב, לחזור לעבודה בצורה רגילה...

אבל עכשיו לפחות:

אני אוכל ללכת לישון אחרי כל משמרת!

אני אוכל לצאת עם חברים באמצע שבוע!

=

יהיה לי חיים נוחים. יותר.

וואיי.. אני יכולה לשמוע את ההללויה המרוחקת...


Oh sometimes love is intoxicating
Oh you're coming down your hands are shaking
When you realise there's no one waiting

Oh I got nothing


ולסיום פוסט פחות מדכא..

שיר שלא יוצא לי מהראש

למרות שאני יודעת שהזמרת רק בת 10 וזה ממש מטריד.. וכל הקטע הזה היה רק בגלל שאבא שלה הוא וויל סמית

 

בהצלחה לי! חיים- נתראה ביום שני בצהריים!

נכתב על ידי , 3/2/2011 21:52   בקטגוריות tiredness, life itself  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רגע לפני המרתון והטירוף...


ובאמת רגע~

מחר רשמית מתחיל המרתון שלנו..

 

כל יום,במשך שבועיים וטיפה, יום שלם של למידות, אם ב"סתם" חזרות על חומר או לעשות מבחן פסיכומטרי שלם של 3 וחצי שעות ואחריו לפחות 3 שעות של תחקור ואחריו עוד חזרות על החומר שהלך לי בו חרא.

האם הזכרתי את העובדה שאני עדיין אעבוד בתקופה הזאת? בצורה מצומצמת יותר.. אבל עדיין. וואו!~

 

אז איך הולך הפסיכו? שאלה שכולם שואלים אותי ואין לי מושג איך לענות להם, האמת השאלה הזאת רק גורמת לי לכאב ראש ו'פוי', כי אין לי מושג.

אי אפשר לומר שאין שיפור כי יש... מכ48% הצלחה במבחן אמצע ל63% הצלחה במבחן קצת אחרי זה שיפור גדול.

רק חבל שאני רוצה להגיע למעל 75% (מעל 600 נק'), סתם בשביל עצמי. כי אין לי באמת מושג מה אני רוצה ללמוד.

אז התפקיד של המרתון הזה בשבילי הוא להעלות את אחוז ההצלחה שלי ביותר מ12%...

 


 

 

Neverland turned into dust
and the sky is underground
it is the way it is when you feeling down
I want to dig a hole
the child said to me

throw away all the butterflies that were ones in me

bury them, and throw away the key. 

 

 

 מה אני אגיד לכם, אני מרגישה התפרקות. אין לי כוח, ואפילו אין לי אפילו כוח להסתיר את זה, ואני שונאת את זה.

 עם איזשהו סדק של מצב שגרם לכך,הכל עולה על פני השטח במוח שלי בלי שום קשר בין הדברים. ואני מרגישה את המוח שלי מתערפל.

 ומה שמפחיד אותי בזה, זה העובדה שזה כבר קרה ודרך ההתמודדות שלי עם המצב לא הייתה טובה בכלל. ואני מנסה להיפתר מהתוצאות עד היום.

 וכל פעם זה קשה יותר לעצור את ההתמודדות הזאת.

 


 

 אז בינתיים אני מחזיקה מעמד.

 הקרדיט הזה הוא לא באמת לזכותי, אלא לזכות החברים שלי.

 קשה לי באמת לומר במילים אז תחושת האהבה שלי והתודה שלי לכך שיש לי חברים כל כך טובים, שהם פשוט משפחה מורחבת שלי לכל דבר.

 רק לראות אותם עושה לי יותר טוב, לראות אותם צוחקים, סתם לחבק, ואפילו לעשות להם דבר טוב לשם שינוי כמו משו קטן ולא באמת משמעותי כמסאג' כשתפוס וכואב להם...

 

אני אוהבת אותך כל כך ואני לא יודעת אם הייתי שורדת בלעדיהם.

 

ולכן סתם התחשק לי לשים חלק מהתמונות שיש לי. כמה תמונות מתקופה אחרונה ואולי סתם תמונות אהובות וישנות יותר

לבינתיים לראות עד הסיכוי לראות אותם בסופש...

 

































אוהבת אתכם!

נכתב על ידי , 17/1/2011 11:55   בקטגוריות פסימי, מונוטוניים, tiredness, gayz makes the wrold go round  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ובאמצע כל הבלגן...


-טוב בתכלס זה היה אמור להיות עדכון פשוט וקטן.

שרדנו את השריפה פה בחיפה, אני תודה לאל לא היתי בשום מוקד אש, אבל זה לא הוריד מהלחץ ומהצער למשפחות שאיבדו את קרוביהם.

אני עייפה

הפסיכומטרי סביר

העבודה סביר

אני אוהבת לייסר את עצמי במצבים מסויימים...מי שכבר יודע יודע

יש אנשים מסויימים שצריכים מכות או סטירות התעוררות.. מי יודע למה למי יודע

שטויות מוכרות כאלה.

אהה כן ואמא התחילה לעבוד

במוקד עזרה טלפונית של הוט, רק שקודם כל צריך לעבור לימודים, כמובן.

 

אבל כמובן שהחיים חייבים להיות מורכבים וחרא יותר כך ש...

 

הלימודים היו יותר מידי קשים לאמא כי: 1. מבחינה תיאורטית היא מבינה הכל אבל היו נוסחאות ודברים שהיו לה קשה מידי

                                      2. היא לא למדה שום דבר כבר 20 שנה, אז כל העיניין היה לה קשה מאוד.

 

אז בעדכון אחר, אמא חזרה לא לעבוד ואני המפרנסת היחידה בבית, שהורגת את עצמה טיפה טיפה כל יום במעבר בין עבודה ללימודים לפסיכו ולדאגות וייסורים אחרים.

אני פאקינג מרזה, מאוד. ירדתי משו כמו 4 קילו בשבועות האחרונים.

ולשאלה הברורה - לא, אני לא מורעבת, אני אוכלת אוכל רב בעבודה ובבית...

לא שאני מתלוננת בצורה כלשהי, אני שמחה להוריד של שלל הצבא שצמח לי בבטן ובתחת... אבל מסתבר שזה מדאיג "אנשים" ועוד שנייה הם יכניסו אותי למוסד... אז בדבר הזה, לפחות, לא לדאוג.

 

מה שכן, עכשיו אמא ממש מתפרקת לי מול העיניים, והיא ממש אומרת לי את זה בפרצוף.

גם כל הדיכאון שהיא נאלצה לעזוב את העבודה כי היא לא הצליחה בו... כל הדברים בבית מתפרקים לה

והבעל בית המטומטם  מנסה לנחם בצורה מטומטמת ואומר "טוב גם ככה את נפטרת מהדירה..."

וזה מטומטם כי למה נראה לך שבמצב הזה אנחנו עוד נמצא דירה עד ינואר??? לא נראה לי.

פאק יו אנחנו נעבור עד יוני.

בכל מקרה היא מתפרקת ואשקרא אמרה בבכי שהיא רוצה את אבי (אח שלה,דוד שלי, שנהרג לפני 5 שנים)

בקיצר פאק.

עכשיו אני צריכה לחשוב על דרך להרגיע את המצב רוח של אמא, לשפר אותו, אין לי שום רעיונות.

 

ועל כל החרא שבעולם... מי החליט לשלוח לי הודעה באמצע שום מקום?!

כן! יורם, אבא השנה שקר כלשהו

"רוצה לדבר?... יורם"

WTF? אתה רציני? אחרי כל הודעות הנאצה ששלחת לי, וכל הדברים.

אתה עכשיו רוצה לחפר ולדבר איתי?

מצטערת. אצלי לא מגיעים לפעם שלישית גלידה.

 

הייתי רוצה לסיים את הפוסט הזה באופטימית ולומר שאני חזקה ואני אשרוד את זה ואחטוף את כל הסטירות בדרך כי זה מחשל אבל את האמת שאני מוצאת את עצמי רואה את כל הדברים האלה ואני אדישה... כאילו ברור שזה יקרה.

צריך למצוא דרך לתקן את זה.

 

וטוב.. עוד פוסט דיכאון נגמר לו. לפחות יורד גשם.

סליחה לכולם! שיהיה לכם יום קל וכיפי.

נכתב על ידי , 14/12/2010 10:48   בקטגוריות Family, tiredness, פסימי, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לפני שיגמר הזמן והכוח


טוב הקורס הפסיכומטרי שלי מתחיל רשמית בעוד שבוע (6 ימים)

וזה שעכשיו יש לי בקושי זמן לעידכון, אז חשבתי לקרוא לזה עדכון אחרון לאיזה חודשיים אולי.. נראה איך יצא


אם מדברים על הפסיכומטרי אז הייתה לי שיחה אישית עם המדריכה, קוראים לה רז והיא נראת ממש נחמדה, לומדת רפואה אז נחמד שיש את העיניין המשותף של רפואה.. רק שהיא לא הצליחה לעודד אותי כל כך בעיניין של "עבודה-לימודים"

היא אמרה תראי צריך ללמוד כל יום איזה 6 שעות, תקחי את זה בחשבון, הרבה אנשים חשבו שזה יהיה קל אבל אחרי שיעור שלישי שהשיעורים מצטברים ממש לא... האאא!!!! >< למה לא לעודד אותי גם? לא עזרת, רק הלחצת אותי עוד יותר.... 


העבודה בסדר... מעייפת, חוזרת כמעט כל משמרת עם רגליים נפוחות וכואבות.. ותחושה של סדק (של העור) בקשת כף הרגל..

אבל זה סביר להניח רק מכיוון שהנעליים שאני לובשת הן נעליי ספורט בלאי 80 שקל שקניתי לפני שלוש שנים ללהקה... בקיצר לא נעליים טובות

אז הלכתי אתמול עם אמא לקנות ילקוט לפסיכומטרי, קניתי אחד ממש יפה, שיהיה לי כבר, ב120שקל אחרי שגרמנו למוכר להוריד מ150

ואז קניתי גם נעליים שיהיו לי לעבודה אבל אם אני כבר מבזבזת כסף על נעליים יותר איכותיות ממה שיש לי אז שלא יהיו רק לעבודה אלא גם ליציאות...

אז קניתי נעליים יפות, ונוחות כרגע, יותר מהנעליים הקודמות בכל אופן.. אבל צריך לקחת אותן לעבודה כדי להיות בטוחות





חוצמזה אני מתחילה כבר להתייאש מכל העיניין הזה, אני מתחילה להיות כל כך עייפה כל הזמן ואין לי פאקינג כוח.. איך אני אשרוד את זה עם חיים?

אז דיברתי במקרה עם דידוש והיא אמרה לי מן מערכת שעות כזאתי..

אז 8 שעות זה כל משמרת ואת צריכה ללמוד 6 שעות? אז נותרו לך עוד שעתיים לזמן חופשי לראות סרט או משו...

נכון היא צודקת, כמו תמיד, אבל זה לא ישנה את העובדה שאני מותשת לגמריי...ומוצאת את עצמי אדישה לגמריי ועצבנית כי אני מתגעגעת לכולם אבל אין לי את הזמן לראות אותם ערנית ושמחה בלי אחרי זה להתחרט על הזמן שביזבזתי בזמן שיכולתי ללמוד...


עדיין לא מצאנו דירה, אמא יושבת על האינרנט שעות באתרים לחיפוש דירות ואם היא מוצאת משו לעיתים נדירות אז אנחנו יוצאות לראות

בינתיים זה היה רק שניים. אחד יצא קטן ולא נוח, השני יצא מושלם באמת שהתלהבנו - רק חבל שזה 2600 שכר דירה והוא לא מוכן להוציא את הארונות קיר שלו.

ואם אמא מוצאת משו זה בהדר, אני לא מתכננת לעבור להדר, אני לא כל כך בוטחת בשכונה הזאתי.

וכמובן שנווה שאנן בשבילי עכשיו זה כמעט חור מבחינת נסיעות, במיוחד בסופשים (כשאין אוטו - זה כן)

מנסה למצוא באיזור דרך צרפת, שפרינצק וכד', הבעיה היא שרוב המקומות הן דרך תיווך, ולזה אנחנו לא הולכים כי אז זה תשלום של עוד כמה אלפים רק למתוך.

גרר... אז החיפוש עדיין הולך...


בינתיים תהנו משיר רקע חדש, מה שעובר לי בראש עכשיו-

oh, star של פראמור. מילים ברשימות.


"Everything's Just Wonderful"
Oh Jesus Christ almighty,
Do I feel alright? No not slightly,
I wanna get a flat I know I can't afford it,
It's just the bureaucrats who won't give me a mortgage,
...

Oh well I guess I mustn't grumble,
I suppose that's just the way the cookie crumbles.

Oh yes, I'm fine,
Everything's just wonderful,
I'm having the time of my life.

Don't you want something else,
Something new, than what we've got here,
And don't you feel it's all the same,
Some sick game and it's not insincere,
I wish I could change the ways of the world,
Make it a nice place
Until that day, I guess we stay,
Doing what we do
Screwing who we screw

Why can't I sleep at night,
Don't say it's gonna be alright,
I wanna be able to eat spaghetti bolognaise,
and not feel bad about it for days and days and days.
...

Oh well I guess I mustn't grumble,
I suppose that's just the way the cookie crumbles

נכתב על ידי , 15/11/2010 14:55   בקטגוריות tiredness, עבודה, פסימי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
11,315
הבלוג משוייך לקטגוריות: עבודה , 18 עד 21 , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לRuinosus אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ruinosus ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)