חלקכם אולי לא מכירים אותה, חלקכם מכירים אותה רק בגלל התקשורת ה"שלילית" שקיבלה לאחרונה וחלקכם מכירים אותה לפני הכל, כמוני.
ולא לזלזל.
קוראים לה דמי לובאטו, היא בת 18, היא שחקנית (דיסני.. קאמפ רוק, תנו לסוני צ'אנס)
אבל בשבילי בעיקר - זמרת. קול פשוט פשוט מדהים. ועוד תגיל שלה, והאלבום הראשון שלה יצא בגיל 16, וכבר אז מדהים.
אבל לפני איזה שנה (למרות שגיליתי לפני חודשיים) היא נכנסה לגמילה, טוב יותר מכון טיפולי, על דיכאון, אנורקסיה, בולימיה.. ושהיא חתכה את עצמה.
ודיי חשבתי עליה הרבה בחודשיים האלה. בעיקר כי הייתי בשוק.
כאחת שמכירה אותה כבר שנתיים, וראתה אותה בסרטים ובעיקר בסרטונים ישנים שהיא העלתה ליוטיוב... זה אולי יהיה טפשי מצידי לומר את זה.. אבל היא נראתה כל כך מלאה בשמחת חיים.
עכשיו עזבו לשניונת את האנורקסיה והבולימיה (ואני לא מקלה בזה בכלל. זה גרוע ביותר)...
אבל כשאת חותכת את עצמך, לדעתי זה משפיע איכשהו במה שאת מראה מבחוץ, לפחות בטיפה. וזה שהיא הצליחה להסתיר את זה כל כך הרבה זמן, מראה כמה אפשר לשחק טוב.. כשבאמת רוצים.
אבל הסיבה לכך שאני מעריצה אותה כל כך היה בגלל ראיון עם ריאן סיקרטס...
נשמע עלוב אבל.. היא הייתה כל כך כנה. בצורה רצחנית. שלא היה אפשר שלא לחוש כזאת הערצה לבן אדם כזה.
שגם ככה כל הבעיות האישיות מאוד שלה פומביות, היא מתעלה מעל הכל ומדברת על זה בצורה הכי כנה שיש.
אני כל כך מקנאה בה על הכנות הזאת. בפעם היחידה שהייתה כזאת כנה לפני כמה חודשים ודיברתי על הדבר הכי אישי שאגרתי בתוכי. זה כאב לי כל כך שאני לא חושבת שאני אחזור על כנות ופגיעות כזאת שוב.
אני גם מעריצה אותה על איך היא השתקמה מכל כך הרבה דברים שבקלות אפשר "להתמכר" אליהם. כמו הבולימיה, לחתוך את עצמה.
וכמובן שיש עוד הרבה אנשים כמוה. ועוד בגיל הזה. קשה לא לחוש הערצה.
זהו הראיון שלה. ממליצה מאוד לשמוע אותו. הוא מעורר. ועוזר לכל מי שהיה במצב
ולסיום. השיר החדש שלה. שאותו היא כבר הקליטה לפני הטיפול. אך החליטה להשאיר באותה הקלטה - עם הקול הפחות טוב (בגלל ההקאות אז), והצרידות ומהקושי לא לבכות. שיר מדהים.
skyscraper - demi lovato
Skies are crying I am watching Catching tears in my hands Only silence as it's ending, like we never had a chance Do you have to, make me feel like there is nothing left of me?
You can take everything I have You can break everything I am Like i'm made of glass Like i'm made of paper Go on and try to tear me down I will be rising from the ground Like a skyscraper! Like a skyscraper!
As the smoke clears I awaken, and untangle you from me Would it make you, feel better to watch me while I bleed? All my windows, still are broken But I'm standing on my feet
You can take everything I have You can break everything I am Like I'm made of glass Like I'm made of paper Go on and try to tear me down I will be rising from the ground Like a skyscraper! Like a skyscraper!
Go run, run, run I'm gonna stay right here Watch you disappear, yeah Go run, run, run Yeah it's a long way down But I am closer to the clouds up here
You can take everything I have You can break everything I am Like I'm made of glass Like I'm made of paper, Oh Go on and try to tear me down I will be rising from the ground
אבל אין מה לעשות.. אני אכתוב פה דברים בשבילי בעיקר מאשר לכל אחד אחר רק כי אני רוצה להוציא את מה שיש לי לומר..
אולי זה יעזור לי להרדם..
.
.
.
מה חשבתי לעצמי שפלטתי משו כל כך!? משו שלא חשבתי שאומר למישו איי פעם.. לעולם. לא רציתי לדבר או לחשוב על התקופה הזו בחיים שלי. "התקופה הרעה" שלי..
יש שתי בנות שיודעות אבל אף פעם לא אמרתי מילה.. ולא אישרתי שום דבר.. הן פשוט לא האמינו למה שהיה לי לומר.
אז מה חשבתי באמצע כל החיים לפלוט מילה קטנה שמשכה תצומת לב..?
אני בטוחה שאם יהיה עוד מישו שידע (שאני מתפללת שלא יהיה..) הוא יהיה פגוע, למה לא סיפרתי? למה לא פניתי..
והם צודקים לגמרי. כי הבן אדם שמדבר איתי כל כך הרבה זמן על דברים אישיים כל כך.. ואני בזמן הכי רגיש מבחינתי לא אמרתי כלום.. זה יכול לפגוע..
אבל איך אני אוכל לבוא לחבר ולומר לו, כן עשיתי את זה ואת זה.. פשוט ככה?
ולכן אני נאלצתי לעשות את הדבר הכי קשה בחיים שלי ולדבר על משו שלא רציתי לדבר עליו בחיים שלי.
וספציפיות, וכמובן - תודה למרפי, לבן אדם הכי ספציפי (טוב חוץ מאמא שלי) שלא רציתי לומר כלום.
ולמה? טוב. כי הפרצוף הפגוע/כועס שהיה לה בשיחה שניסיתי להחליק פשוט רדף אותי באותו לילה.
ושהיא מאוכזבת והיא חשבה שאני בן אדם כל כך חזק...
את מאוכזבת? מה את חושבת שאני? למה לא סיפרתי לאף אחד? לא הייתי גאה איך התמודדתי עם דברים באותה תקופה בכלל, כי אחרי הכל - אף פעם לא ראיתי את עצמי כבן אדם חזק.אפילו חלש.
ותכננתי להחביא את החלק הזה בחיים שלי באיזו מגירה עם מנעול בשמירה 24/7 על ידי ציפור הנפש.
אני חושבת שהייתי צריכה להתכונן לשיחה הזאתי יותר טוב, למרות שמלחשוב עליה גם ככה לא יכולתי לישון כי הדבר רדף אותי יותר מתמיד..
כי אם הייתי מתכוננת טוב יותר, אולי ה1% שרציתי להוריד מכל השיחה הזאתי - לא הייתה נכללת בכלל, והייתי הולכת לישון עם שקט נפשי טוב יותר.
אני מניחה שלא הייתי צריכה לומר לה ברגע של הכי כנות שאפשר שאני הולכת לספר רק 99% מכל הסיפור.
לא לדבר על זה שלא יכולתי לענות כל שנייה על השאלה- "מה ה1% אחוז?" ב-"זה מסובך מידי"
כך שיצא שבסופו של דבר, במקום סוד אחד שהתכוונתי לנעול במגירה - סיפרתי שניים..
מה אני אומר? אני בן אדם חלש.. היא אפילו קראה לי פחדנית - שהיא צודקת לגמריי.
והייתי באותו רגע בפרץ של כנות שלא רציתי בחיים שלי. אני חושבת שזה היה הזמן שהייתי במצב הכי vulnerable שלי.. הכי פגיעה מאין פעם.
אז כששאלה אותי "זה קשור אלי?" לא יכולתי לענות "לא", וממש לא תכננתי לענות "כן"
ו"זה מסובך מידי" טוב.. הוא פשוט... דרך אחרת.. לדפוק את עצמך כך או כך.
ובן אדם חכם כמוה כבר ידע לקשר אחרי זה.
זה שהשיחה נגמרה בטוב, והמשכנו מזה הלאה. זה לא אומר שאני הרגשתי יותר טוב.
אני לא רוצה להראות פגיעה כל כך, אני שונאת את זה.
כל בן אדם צריך לפחות סוד אחד שיהווה עור לעולם החיצוני. ואני בן אדם שיחסית אין לו בעיה לדבר על עצמו ולהפתח - אבל אפילו אני צריכה סוד כלשהו.
אני מרגישה עכשיו כל כך חשופה ולא יודעת איך להתמודד עם זה..
כשיש לי מצב רוח רע ואני פונה לתנועה הקלה שתעזור לי, אבל עכשיו היא לא סודית יותר...אני לא יכולה לענות "אני בסדר, אני רק עייפה" בלי להרגיש חשופה לגמרי.
אז מה עם זו חברה טובה? להיות חשופה ברגעי משבר ובכי, מה שעשיתי לא קצת, זה בסדר! טוב זה לא בסדר אני שונאת את זה, אבל זה מסתדר.
אבל להיות שקופה כל הזמן.. אני לא יכולה עם זה, אני פוחדת מזה.
אני צריכה שהשבוע הזה יגמר.. מאותה שיחה אני במצב רוח רע...
במיוחד בבית. כי אני ממש לא מתכננת לדבר עם אמא שלי, על שני הנושאים. אני לא יכולה לדבר איתה עליהם.
ואינה.
מעולם לא רציתי לדבר איתה יותר מכל יום אחר. אני כבר הגעתי למצב שבו אני רוצה שהיא תצעק עליי.. כי אפילו כשהייתה בחיים, כשהיא צעקה עליי זה סידר לי יותר את הראש מאשר כשאנשים מנסים לסדר לי את הראש בקול רגוע.
אני צריכה לעבור את השנה שלה ביום שישי. ואז אולי המצב ישתפר יותר.
ואוכל להתרגל יותר למצב החדש הזה...
R.E.M. - Losing My Religion
Ooh, Life is bigger It's bigger than you And you are not me The lengths that I will go to The distance in your eyes Oh no I've said too much, I set it up.
That's me in the corner That's me in the spotlight Losing my religion Trying to keep a view And I don't know if I can do it Oh no I've said too much I haven't said enough I thought that I heard you laughing I thought that I heard you sing I think I thought I saw you try
Every whisper Of every waking hour I'm Choosing my confessions Trying to keep an eye on you Like a hurt lost and blinded fool, fool Oh no I've said too much, I set it up
Consider this, consider this The hint of the century Consider this The slip, it brought me to my knees, failed What if all these fantasies Come flailing aground Now I've said too much
I thought that I heard you laughing I thought that I heard you sing I think I thought I saw you try
But that was just a dream That was just a dream
That's me in the corner That's me in the spotlight Losing my religion Trying to keep a view And I don't know if I can do it Oh no I've said too much I hadn't said enough I thought that I heard you laughing I thought that I heard you sing I think I thought I saw you try
But that was just a dream To Try, Cry, Fly, Try That was just a dream Just a dream Just a dream, dream
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
