החיים האלטרנטיביים שלי

הרבה בזמן האחרון צץ הביטוי "בסרט". אז עכשיו חזרתי מסרט.

יש את הסרטים שמפרקים אותי. סתם ככה, לחתיכות. הרגישות יוצאת החוצה. הדימומים הפנימייים. השאלות.

האדם הבודד שמת.

הבחירה להיות אדם בודד נתונה בידיי. אפשר להפסיק עם זה. אפשר לחזור לזוגיות הנפלאה. הנפלאה. הנפלאה.

ולחזור לדירה הריקה, שאיש לא מחכה בה. במצב רוח שאיש לא רוצה בו. מצב רוח ששיתוף בו מן הסתם יעביר אותו. שקר.

שקר. שקר.

ככה זה, שקרים שאנחנו ממשיכים לספר לעצמנו.

את הבדידות אנו מביאים על עצמינו. כן, אבל למה לא? כדי שיהיה מי שידאג לנו כשנזדקן. כדי שיהיה מי שיחפש את גופתנו כשנצנח.

לשתף בצער, להקל על הכאב. עוד ועוד ועוד.

לחזור מסרט מפרק לדירה ריקה.

חיים בסרט.

כאילו שלא יכולתי לדירה מלאה.

בחירה שלי.

ולמה פתאום אני רוצה לחזור אליה.

לא, לא.

אליה - לדירה הריקה.

לדעת שהיא תהיה ריקה. להפסיק להתמודד עם מחשבות חוסר התוחלת שבזוגיות.

חיים בסרט.

מפרקים לפעמים.

לחלקים קטנים. לאטומים בודדים. או לזוגות נפרדים.

מי דיבר על זכוכית שבורה. או על שמש. מחר יום שני. ימי שני בשמש.

נפלא.