החיים האלטרנטיביים שלי

בתור זונת רייטינג, עוד פוסט לנושא החם, הפעם ניצנים.

אתמול שוב הייתי בניצנים. כמדי שנה, השנה נסעתי רק להופעה אחת, פורטיסחרוף וארקדיכדוכין.

פורטיסחרוף מצוינים וארקדי לא רע בכלל.

רק הזיקנה. גיל 14 עבר עליי כבר מזמן, והכפר בניצנים רק מראה כמה התבגרתי כל שנה. רק שם אפשר להבין מה זה ממוצע גיל. שמזדקנים בשנה, כמעט לא מרגישים זאת, אבל כשמבינים שאתה עוד שנה מבוגר מהממוצע אז זה מכה בך. לראות את כל הצעירים והצעירות, היפים והיפות, ולחפש מדי פעם איזה קמט כדי לראות אנשים בגילנו, זה נעשה קשה משנה לשנה. קשה להיתפס זקן, קשה להסתכל בבעתה בצעירים האלה שמציבים מראה מול זקנתי.

רק שמחה גדולה יש, שזה נוער זה, זה נוער. זה בטח לא בררה. התנהגות שמזמן לא ראיתי מנומסת או יפה ממנה.

רק חבל שרכבת ישראל לא נערכה לנוסעים מכפר הנוער. לא נורא.

שנה הבאה? אולי, אם לא נזדקן מדי עד אז.