החיים האלטרנטיביים שלי

יש משהו מעורר רחמים בהתנהגות של אלניס מוריסט.

לפני עשור היא פרצה עם אלבום מדהים, מפעים, יוצא דופן. (שדומה במידה חשודה לאלבומים של רוקריות צעירות שהיו לפניה).

ומאז טיפת יצירתיות לא יצאה ממנה, כלימון שחרב ולא נשארה בו טיפה. אבל היא רוצה, היא חייבת, להישאר בתודעה. לכן כל הזמן היא ממשיכה עם אותו אלבום. כשניסתה אלבום שני הוא לא המריא.

ולכן עכשיו היא מוציאה את אלבומה הראשון שוב, רק בגירסא רגועה, אנפלאגד. עצוב.

עצוב עוד יותר שגלגלץ במקום להתעלם באלגנטיות מנסיון מחזור מעורר רחמים זה נותן לו במה ומשמיע אותו. תניחו לה לנפשה.

ויש משהו עצוב הרבה יותר בזה שזה מטריד אותי.