כמו כולנו גם אני כל היום מול המקלט (ולאו דווקא במקלט). הא, איזה משחק מילים משעשע.
אז ככה, קמתי בבוקר וגיליתי שהבעיה המרכזית בישראל היום היא הפסקת החשמל ופקקים בעקבותיה.
איזה מזל שמייד אחרי זה נפלו כמה טילים על חיפה, עירי היפה. לא הייתה אזעקה. לכאורה לא היו נפגעים. אח"כ גילינו שהיו נפגעים. אבל זה היו ערבים כנראה. זה לא ממש נפגעים.
אבל דיווח שכזה משעמם אותי. אז הנה מבחר אנקדוטות מהתקשורת ביומיים האחרונים:
"הצפירה הזו עולה ויורדת ומדברת על כך שיש התרעות." רדיו חיפה מאניש את הצפירה קצת יותר מדי.
"זו אזעקה שלישית היום:
באזעקה הראשונה לא היו נפילות.
באזעקה השניה היו נפילות וזו האזעקה השלישית."
רדיו חיפה מייפה את המציאות:
האזעקה הראשונה העירה אותי סתם ברבע לשמונה.
האזעקה השנייה לא הייתה כלל, אפילו ראש העיר הסביר מדוע היא לא הייתה.
האזעקה השלישית - בקשר אליה הם צדקו. (משפט ייחוד, אהח המבנה הדקדוקי הנפלא ששכחנו מהתיכון).
או משפט נוסף:
"כפי שצפינו היום בבוקר, תהיה מתקפת טילים על חיפה. וזה מה שיש. אז תישארו בבית." (טובים כמעט כמו האסטרולוגים.)
לחלופין בטלוויזיה. יולי תמיר, פרופ' שרת החינוך, מגיבה לשאלה על נפגעים לבנוניים:
"מטווחים אזרחים שלנו והעולם מבין את מה שאנחנו עושים בלבנון."
אכן, הצדקה מצוינת. יורים על אזרחים שלנו אז אנו טובחים אזרחים לבנון והעולם מסכים לכך.
ומבחר קלישאות לפני סיום:
"זה לא נגמר עד שזה לא נגמר."
או לחלופין:
"כל דבר שצריך לעשות, צריך לעשות כמו שצריך."
ותחדיש לשוני אחד מבית מדרשו של אלוף פיקוד הצפון:
תספוקת. וברבים: תספוקות.
מי שלא הבין, זוהי המילה שפעם היו אומרים "אספקה".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
