החיים האלטרנטיביים שלי

אתמול כששוטטתי ברחובות חיפה, ולאחר צפיה בטלוויזיה וציפיה לניצחון, הבנתי מהו שמה האמיתי של המלחמה.

לא, לא מלחמת לבנון השניה.

מלחמת יום כיפור השניה.

על שום מה?

על שום שרחובותיה של רבע ממדינת ישראל נראו כל יום כאילו זהו יום כיפור - שוממים מאדם, כשאוטו או כלב לא מסתובב בהם.

על שום שהציבור באזור זה שהה כל הזמן באותו מקום והתפלל שלא יקרה לו כלום והוא ימשיך לחיות בחסדי האל (בוודאי לא בחסדי אדם).

על שום מסקנות המלחמה - חייבים להקים גוף ליד ממשלת ישראל שיימנע את יכולתו של צה"ל לקבוע את סדר היום הלאומי-בטחוני. זו בדיוק הייתה מסקנתה של ועדת אגרנט שחקרה את מחדלי מלחמת יום כיפור הראשונה. מסקנה שחודשה מאז בכל ועדת חקירה לענייני מלחמה שקמה במדינת ישראל. מסקנה שללא ספק תהיה זו של ועדת החקירה למלחמה הנוכחית.

אז מלחמת יום כיפור השניה.

ועוד פך קטן. מלחמה זו חשפה עוד משפט שקרי לגמרי: "טוב שכן קרוב מאח רחוק". כמה שגוי, כמה שגוי. כל תושבי הצפון למדו שטוב אח רחוק אליו אפשר לעבור ל"התרעננות" משכן קרוב איתו מבלים יותר מדי זמן איכות במקלט.

יודח אלוף פיקוד העורף לאלתר! ותופסק מלחמת כבוד צה"ל.

בגלל 8 עובדי הרכבת ששהו 20 מטר מאזור מוגן ומתו למרות זאת,

בגלל 2 ילדים בנצרת שמתו בגלל שלא הייתה אזעקה,

בגלל 2 עובדים חיפאים שמתו כשהלכו לעבודה בגלל הוראת האלוף,

יודח אלוף פיקוד העורף לאלתר! ותופסק מלחמת כבוד צה"ל. וחייבים להוסיף שאסור שאלוף פיקוד הצפון יהיה היחיד לשלם את המחיר.