החיים האלטרנטיביים שלי

ולאן אוליך את הבושה?

ומה אעשה ברכבת?

הולכים לסגור לי את העיתון. עיתון.

אמנם ניתנה ארכה, עד יום שני, אבל ספורים הימים של עיתון ישראלי.

כמה נסיעות ברכבת הונעמו לי בזכות עיתון זה.

כמה נסיעות באוטובוס הפכו לנסבלות בעקבות עיתון זה.

נכון אמנם שלקרא לזה עיתון זו קצת חוצפה מצידו. אבל, ראיתי איך שהוא גדל. איך שהוא פורח. מקבל עוד עמודים. ועוד פרסומות.

וחשבתי לעצמי שיופי, הוא ישתרש. הוא יצליח. הוא גדל. הוא פורח.

ובינתיים קראתיו בשקיקה.

במקום לקרוא חומר מקצועי. במקום לעבוד כמו שצריך. במקום להפוך שעה אבודה לשעת עבודה. במקום כל אלה קראתי את "ישראלי". התעדכנתי במה שקורה בעולם. בחצי עמוד. התעדכנתי בכל מה שקורה בארץ (בחמישה עמודים), ובעיקר כל הדברים הצהובים שקראו בארץ. התעדכנתי בספורט (אפילו היו שם תמונות פוטבול פעמיים). כל זה עשה לי "ישראלי".

ועכשיו הוא בסכנת סגירה, ואני אצטרך לעבוד ברכבת, ואצטרך לקרוא חומר מקצועי באוטובוס.

עוד פגיעה אנושה במרקם חיינו.