לעיתים נדירות אנחנו מדברים.
לעיתים נדירות עוד יותר, מדברים דברי ערך.
כמעט אף פעם לא אומרים דברים טובים.
דברים חיוביים. דברים מעודדים.
אני רוצה לדבר עם מישהו רחוק.
קול רחוק וחמים ומוכר.
קול מפתיע, שיגיע וייגע, כך בלי תכנון.
אני לא עושה את זה מספיק.
לא מדברת מספיק עם הקולות הרחוקים. החשובים לי. שמכירים, מעודדים, תומכים.
הקולות הקרובים מוכרים, קרים, קשים.
לעיתים נדירות אנחנו גם מדברים.
לעיתים נדירות עוד יותר מדברים דברים דברי ערך.
ברגעים של חסד, אומרים דברים טובים.
שהופכים את הקול,
את הכל,
ל
בהתחלה רציתי לכתוב "לנעים" אבל זה נשמע כל כך בנאלי, עלוב, חסר חשיבות. "כדאי" מוביל למטפורת השוק הכלכלי והכסף, כך גם "שווה". אז מה כן לשים? אני לא יודעת. לא מצאתי את המילה המתאימה. אולי צריך היה משפט שלם אחרי ה"ל" משהו בסגנון, לא.
כנראה שזה יישאר כך. פתוח, לא שלם, מעורר חשיבה, מעורר, מחפש ולא מוצא, כמו שסוף יפה צריך להיות.