החיים האלטרנטיביים שלי

כמו זריקה זה נכנס לתוכי, ולקח הכל. הגוף התעורר כמו שלא התעורר קודם. תאים מתים קמו לתחייה, הרגשה שמעולם לא הייתה. תנועה. שוצפת, אנרגטית, מדהימה. החזיקה אותי חי במשך כמה ימים. כנגד כל הסימנים. כנגד כולם. הקולות אמרו אחרת. הקולות אמרו זה לא זה. הקולות אמרו השקט כבד מדי. הקולות אמרו בשבילך יש דברים טובים יותר. אפשר להשיג הרבה יותר. הרבה יותר. אבל התנועה שהחלה, התנועה המטורפת, שהגוף הניע, החיות הזאת שהמגע החל. טירן ששולט. המוח שוב נזרק הצידה. עד לפעם הבאה. שמגיעה כרגיל מהר מדי. עכשיו. המוח לועג. הגוף מתבייש. הבחילה גוברת. ואני? לא רוצה ואפילו איני יודעת מה איני רוצה