החיים האלטרנטיביים שלי

איזה מהנימוקים הבאים ישכנע אותך יותר להתחתן בחתונה אורתודוכסית:

1. סבך חזר בשאלה בעקבות השואה.

2. דודך חזר בתשובה והפך לנבל ברשותה של תורה.

3. סבך מהצד השני עלה לתורה בבר מצווה שלו בבית כנסת רפורמי.

4. כל הנימוקים יחד.

5. אף אחד מהנימוקים האלו.

שורה של אנשים מתכנסת לבית קפה. טוב, זה בעצם היינו אני והצד השני שלי, יחד עם קרובי המשפחה של הצד השני. היוזמה היתה של הצד השני. שאכיר את משפחתו. נפלא.

לא הבנתי למה צריך להכיר את המשפחה של הצד השני. אבל כשהצד לוחץ זה יכול להיות או בעיה בכליות או משהו שצריך לעשות.

אז עשינו זאת. אבל המשפחה הגיעה עצבניה. החלק שלה. אפשר להבין. זה היה בסוף היום, זה היה בסוף השבוע, זה היה בסוף.

זה חובות כאלה שחייבים לעשות, לטובת הצד השני, למרות שזה לא כל כך טוב או מהנה. כל הצדדים יודעים את זה. אבל הצד השני מבקש, וכל הצדדים (אני, המשפחה של הצד השני) לא רוצים לא לרצות. אז מרצים, וזה נראה גם ככה. פעם הבאה יהיה יותר טוב.

יש לקוות שגם יותר טעים.

בעיות לא מוכרות.

כן, 11 שנים הפרש זה הרבה בגיל שלכם. כך שמעתי. הגילאים שלהם זה 71 ו60. זה הרבה, זה הרבה מאוד.

תחשובנה על כך, 11 שנים, זה כשאחד יהיה בן 100, השני יהיה בן 89. זה 11 אחוזים הבדל.

לא כל שכן, "אז יש בינינו פער של 50% בגיל". זה כמובן נאמר בגיל אחר. נאמר בגיל 32 ובגיל 21, או אולי 32 וחצי ו22, יותר קרוב.

מספרים מתמטיים.

זה הרבה. זה פער גדול מאוד. פער בלתי נתפס כמעט.

כמעט.

התקשרתי כבר שלשום, אפילו השארתי הודעה. אבל לא קיבלתי טלפון חזרה.

כן, גם איתי זרקו בלי להגיד לי.

איזו הקלה

אני לא רוצה את המלים הטובות שלך.

לא רוצה לקבל את המחמאות ממך.

לא רוצה לשמוע שבטוח אסתדר.

שבטוח אמצא מישהו.

שאני בן אדם נפלא.

לא רוצה לשמוע את כל זה.

בטח לא ממך.

גם לא ממך.

ולא ממך.

לא רוצה לשמוע את זה יותר.

מה אני כן רוצה?

אולי לא להישאר לבד.

בסוף.

אבל למה להיכנע? למה התיאור השלילי הזה.

אולי הגיע הזמן להרים ידיים, לקבל את היופי כמו שהוא. לקבל את היופי כמו שהוא? מאיפה באים המשפטים האלה עכשיו.

להיכנע ליופי, להרים ידיים ליופי? למה לא לקבל את היופי כמו שהוא.

אבל גם זה, למה לא לחבק את היופי, להכיר את היופי, להוקיר את היופי, להתמסר ליופי.

להפסיק עם הצורך האובבססיבי להתפלש בכיעור, ברגשנות, בנמיכות, בביקורתיות סרת הטעם.

למה לא לאהוב את היופי. להבין שכן, היופי הזה, המשכר, הממכר, היופי הזה הוא משהו שצריך להתמסר אליו, להנות ממנו, לחיות אותו, לחיות איתו.

אולי כדאי לעשות את זה, בלי להשתמש בכל הביטויים הדביליים האלה של כניעה, הרמת ידיים.

פשוט להנות מהיופי. זה לא כל כך קשה. זה מענג אפילו.

אבל זה חסר דרמה. לעזאזל הדרמה.