החיים האלטרנטיביים שלי

רגליי מתעיפות לאחרונה,

או

כי אני מרבה ללכת

או

כי איני מגיע לשום מקום.

כל שנשאר לנו בסוף היום,

זה נצחונות קטנים.

אי אפשר להסתכל מעבר לכך.

הצלחה קטנה פה, ניסיון להתקדם שם.

הצלחה להתקדם לשם.

גם זה משהו בימים שכאלה.

בהם חלומות גדולים נעלמו ואינם.

נשארו מהם רק זכרונות קשים.

ובכל זאת, יש חיוך בסופו של יום.

חיוך קטן שחוגג.

חוגג נצחונות.

קטנים.

כשהנמלים הגיעו, עשיתי מה שצריך. ניקיתי כמו שצריך. ניקיתי כמו שצריך.

הנמלים הלכו, אבל ידעתי שהן יחזרו.

הצטיידתי בקוטל נמלים. הצטיידתי בקוטל נמלים.

הן לא חזרו.

הן לא חזרו.

שמחתי. אבל לא ידעתי לשמוח.

ריססתי בקוטל הנמלים.

ואז הן חזרו.

זמן לא טוב עכשיו.

זמן שנתקע.

יש לי תחושה שכתבתי את זה כבר.

כמעט יש רצון ללכת לחפש.

לחפש כאן בהיסטוריה.

לחטט, לחפור, להסתכל, לצטט.

הרגשה כמו שיר ישן של נינט. שיר של פעלים. של פעולות.

פרקטיקות, קראתי לזה היום. מה זה פרקטיקות.

פעולות שגרתיות.

שמטרתן?

להעביר את הזמן כדי לפנות מקום לעוד זמן.

אפשר גם לעשות קולות של שטיח.

קולות של שטח.

כדי לפנות מקום לעוד זמן.

כדי שהוא יעבור. שיפסיק להיתקע.

זמן סיומים, שר המשורר הלאומי פעם.

וכרגיל, כשמגיעים למשורר הלאומי נתקעים. וחוזרים להתחלה.

מקווים שההתחלה תשתנה, שתוביל למקום אחר, שאולי לא יהיה המשורר הלאומי.

אולי תהיה מקום של פתיחה, של פתיחות, של שינוי, של התקדמות. מקום של אקטיבציה. של נשימה, של פריחה, של פתיחה, של חיבור, של אור.

של קשקושים חדשים.

של חידושים מקושקשים.

לפחות מצאתי כותרת לפוסט הזה.

גם אני כמו כולם עושה מאמץ לחסוך במים. על כן החלטתי להפסיק להתגלח. כן, להפסיק להתגלח או לכל הפחות להתגלח פחות. בכל תגלחת המון מים הולכים לאיבוד. וגם המים לניקוי הסכינים. כן, להפסיק להתגלח, זאת הדרך או לכל הפחות להתגלח פחות.

תחשבו על זה ככה, מילארדי קופים לא יכולים לטעות. והם לא מתגלחים.

במחשבה שלישית, הם בעצם כן טועים, כי רובם בסכנת הכחדה בגללנו. אז מיליוני קופים כנראה כן טועים כשהם לא מתגלחים. אבל לא ניתן לעובדות לבלבל אותנו, ונפסיק להתגלח או לכל הפחות נתגלח פחות. ונחסוך מים.