החיים האלטרנטיביים שלי

לוקחת העוף,

מכניסה אותו לסיר,

קצר, מוציאה.

טיפטיפה בצל,

כמות נאה של אורז,

ודי הרבה שעועית.

להחזיר את העוף,

עוד עגבנייה אחת,

וקבנוס אחד.

הכל לקדירה.

הכל שעות על האש,

טעם מתגבש.

ומייד לשולחן,

ואוכלים את כל התבשיל.

ויוצא לא טעים!

לוקחת העוף,

מכניסה אותו לסיר,

קצר, מוציאה.

טיפטיפה בצל,

כמות נאה של אורז,

ודי הרבה שעועית.

להחזיר את העוף,

עוד עגבנייה אחת,

וכך נתרחק.

נפליג לנו למחוזות רחוקים.

האחד מן השני. השני מן האחד.

ונשכח.

ונשתוק.

וייגמר לנו.

הכוח.

מי שאסור לצטט מהם (ויש כאלה שאסור להם להזכיר אותם), כמעט וגנבו את הסיפור הבא.

אבל היום הוא הופיע בעיתון.

אז הם אולי דיברו על בלוגים, אבל ההשוואה מצחיקה. כמעט כמו פסיקת בתי הדין בסיפור זה.

העיתון שלי היום נקט קו חד משמעי בעד המוסר, וחשוב מכך נגד הטרדות מיניות בעבודה.

בנימה מזועזעת הוא סיפר לי על איך מנהל סניף בנק אחד, שלא ננקוב בשמו, הפועלים וויצמן בגבעתיים, קנה לעובדות שלו כמתנה תחתוני חוטיני, ירחם השם. כן, רמיזה מינית מגונה ומכוערת.

וכדי שכולנו נביננה מה זה תחתוני חוטיני, העיתון שלי שם תמונה של שתי נשים בבגדי ים חוטיני מצולמות מאחור. שנדע.

שיחה קלילה, חסרת חשיבות, זה באמת מה שחסר לי עכשיו.

שתרוקן עוד יותר את המוח המרוקן ממילא.

שטותית שכזו. שלא תוביל לכלום. שלא תזיק לכלום.

בועת אוויר יפה וסימטרית.

רק בצורת שיחה.