החיים האלטרנטיביים שלי

הקינאה בשיגרה,

שמא

הכניעה בשיגרה

השיגרה הכנועה.

אותה בנאליה חסרת ייחוד וממכרת.

"המגע שלך כל כך נעים, ממכר, מרדים."

"ואני קיויתי שהמגע שלי יעוררך."

שלווה סתווית.

סתמית.

הלכתי לחפש אנרגיה,

אולי אשוב.

(אין מקום לאופטימיות.)

לא הצלחתי לקום הבוקר. האמת שגם בלילה לא הצלחתי לקום. למרות שהיה צריך להיפרד מהוריי אבל לא הצלחתי לקום. מאוד פשוט. מן מחסור חמור באנרגיה. אין לי טיפת אנרגיה לאחרונה. שום אנרגיה לכלום.

גם לא למערכת יחסים. וזה חבל כי יש דווקא פוטנציאל. והפוטנציאל די גדול, ואני לא רוצה לפגוע בפוטנציאל. אבל אין לי אנרגיה. אני בעצמי חסרת מעוף, חסרת עניין, חסרת אנרגיה לנסות ולגרום לזה לעבוד. אני משועממת. אני משעממת. וזה משפיע על הפוטנציאל. זה הורג את זה. זה מרוקן אותי ואת הפוטנציאל.

מובן שזה מובן. לי. הצד השני מאוד מתלהב כמובן. ככה זה.

ורק עוד המלצה, אל תקנו שוקולד את המריר האוורירי החדש של עלית. זה הכל חוץ ממריר או טעים.

והרבה זמן לא דיברתי, עם מישהו שהרבה זמן לא דיברתי איתו. או איתה, לא משנה כל כך.

והם רחוקים, או קרובים, רחוקים, או קרובים.

והדף הלבן אף פעם לא הפחיד אותי.

אבל יש דברים שכן.

לשקר, אפילו בלי שאדע.

ולגרום לאנשים דברים.

אפילו בלי שארצה.

ודווקא לדבר אני כן רוצה. עכשיו, עם מישהי רחוקה, או קרובה. מוזר. זה לא יישנה כלום. ואני לא אשתנה. אמשיך להתחבר אל הבלתי מושג. פיזית, גיאוגרפית, חברתית, נפשית, אל הבלתי מושג. ואז ארצה לדבר. ואכתוב במקום.

אז שמתי כפתור בצד, בשביל לתרום ליהודים, ולפופולריות של הבלוג הפסיכוטי, המסוכן, והמדהים ביותר שיש כאן בביצה הזאת. אז הנה, אנא תירמו גם אתם לילדים ולמוזטל חובב הילדים.

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=61766&blogcode=961708