החיים האלטרנטיביים שלי

לפעמים הרצון לחדור לגופו של האחר,

מגיע

מהרצון לחדור למוחו של האחר.

של להיות עם האחר.

לפעמים זה קרוב לאושר.

אני רוצה לכתוב. כבר די הרבה זמן, אבל דבר לא יוצא. לא רק לא יוצא כמו שצריך אלא פשוט לא יוצא.

זה בגלל החורף בעיקרון. צינון, תקופת צינון.

לא, צינון אמיתי.

בכלל בחורף הגוף דורש הרבה יותר תשומת לב ומשאבים. דבר שלוקח לי את האנרגיה מהיכולת לכתוב. ואני רוצה לכתוב.

ובצד השני גם נסביר עוד קצת למה אין חשק לכתוב.

אבל פה הצינון הוא הגורם. גוזל ממני מעוף. במקום, ההורים מכינים מ. עוף. מעצבן ולא טעים. עושים ממני חולה, למרות שאני לא.

רק היצירתיות נגוזה, והחשק, גם הוא נעלם. אין חשק. וחשק זה דבר מאוד חשוב. ננסה להחזיר אותו.

אז מחקתי בלוג. אה ירוק. דווקא מישהי הגיבה אליו. וחשבתי, אם היא תגיב אליו ואני אגיב אליו אחר כך. היא יכולה להגיב בעזרת המייל שנשלח אליה, ואז אני אמשיך להגיב בעזרת המייל שיישלח אליי. בעצם נקיים דיון במקום שכבר לא קיים.

מגניב. אה כן, פוסט, לא בלוג.

מזמן רציתי להוסיף משפט לכרונולוג, לכותרת שלו. ואתמול גם הבנתי שצריך למקד את החוקים שם.

אז החוקים פשוטים: ייכתבו שם רק אירועים הקשורים אליי. התרגום הלשוני של חוק זה הוא ייכתבו שם משפטים בהם אני או נושא או מושא ובהם מופיע פועל אחד בלבד.

אשר לתוספת הנוספת לכותרת הרי היא לפניכן:

“A life spent entirely in public, in the presence of others, becomes, as we would say, shallow.” 71

לקוח מחנה ארנט והמצב האנושי שלה.