החיים האלטרנטיביים שלי

שורה של אנשים מתכנסת לבית קפה. טוב, זה בעצם היינו אני והצד השני שלי, יחד עם קרובי המשפחה של הצד השני. היוזמה היתה של הצד השני. שאכיר את משפחתו. נפלא.

לא הבנתי למה צריך להכיר את המשפחה של הצד השני. אבל כשהצד לוחץ זה יכול להיות או בעיה בכליות או משהו שצריך לעשות.

אז עשינו זאת. אבל המשפחה הגיעה עצבניה. החלק שלה. אפשר להבין. זה היה בסוף היום, זה היה בסוף השבוע, זה היה בסוף.

זה חובות כאלה שחייבים לעשות, לטובת הצד השני, למרות שזה לא כל כך טוב או מהנה. כל הצדדים יודעים את זה. אבל הצד השני מבקש, וכל הצדדים (אני, המשפחה של הצד השני) לא רוצים לא לרצות. אז מרצים, וזה נראה גם ככה. פעם הבאה יהיה יותר טוב.

יש לקוות שגם יותר טעים.

בעיות לא מוכרות.

תקעתי לו, זאת דרך אחת להגיע אליי, תחפשי את הביטוי תקעתי לו, ותגיעו אליי.

ברור שיותר קל להגיע אליי דרך "תמונת עירום" או תמונת עירום שלי.

כן, נגמר לי הפרו אז צריך לסכם את היתרונות והחסרונות. היתרונות, למשל, שאפשר לדעת מאיפה מגיעים אליי. גם דרך פוסט זימה אפשר מסתבר להגיע אליי, מי היה מאמין. מסתבר שגם דרך ציטוטים של סוזן ווגה אפשר. וגם המילה סקיצות מובילה אליי. וגם דרך השעון האנלוגי אפשר להגיע אליי.

כן, היו אנשים שהגיעו אליי בטעות. מי שחיפש את בחטין בטח התאכזב, מוזר.

כן, וידעתי כמה אנשים נכנסו, כמה יצאו, לאן הם הלכו, מאיפה הם באו, לאן הלכו, כבר כתבתי את זה. ועכשיו הכל נעלם, נגמר, כי אין לי פרו. כמה חבל. איך אתגבר. איך?