החיים האלטרנטיביים שלי

כמעט כבר החודש הבא.

הבטיחו בשמי פוסט זימה. עכשיו בלילות אני תוהה איך לעזאזל אביא את מה שהבטיחו בשמי. אללי אללי.

ועוד רוצים ממני שאכניס לתוכו שלשלאות, זו היתה הבקשה האחרונה ששמעתי.

אז כן, זה יגיע בחודש הבא.

מה עוד יהיה כאן?

הרבה דברים נוספים סרי טעם.

או בעברית שום דבר חדש,

חוץ מכמה דברים חדשים, אבל עליהם אספר בסדר העולמי של מחר.

אתמול כתבתי כאן כבר על הסיוט הגדול ביותר של כל הורה. כתבתי שאין מה לעשות נגד זה. אבל טעיתי. הו כמה שטעיתי.

מצלמות!

זה הפתרון.

כך ההורים שחשדו, לא פעלו מייד, לא הם הניחו מצלמות כדי שהמטפלת תתעלל רק עוד פעם אחת בילד. ואז תפסו אותה על חם.

כן כן. שימו גם אתם מצלמות.

אבל רגע, יש גם הורים שמתעללים בילדיהם. האין זה חובתה של המדינה לשמור על ילדים כאלה?

כן! בהכרח! בהחלט!

ובכן, על המדינה חובה לשים מצלמה בכל בית כדי לתפוס הורים מתעללים.

רגע, ולעיתים קורה שמפליקים לילד ברחוב!

כן, מצלמה מעל כל רמזור ומעל כל תמרור ועל כל עמוד חשמל!

אגב, זה שתי ציפורים במכה אחת, כך גם מכת האלימות שלא כנגד ילדים (סכינאות וכו') תיפתר.

מצאתי את הפתרון לכל בעיותינו: מצלמות.

אגב, למה נראה לי שהזוג הראשון שצילם בעצם עובד עבור חברת מצלמות?

העיתון שלי היום חיזק את הסכיזופרניה שלי.

הכותרת הראשית שלי מתערבלת מול עיניי: "הסיוט מרקיע שחקים" או משהו כזה. אולי "הסיוט בשמיים" או "סיוטו מרקיע השחקים של כל הורה".

כן, משמחה גדולה על רמטכל (על על) חדש לסיוט של ההורה על המטפלת (מתעללת).

תדע כל אם עבריה, אמר פעם BG, שנשמרת המסורת. שהרמטכל המופקד על שלום ילדיה ישן טוב בלילה. שנוהגו לשקר לתקשורת ללא צורך במסיבות עיתונאים הוא משהו בר חלוף שלא יוזכר יותר. אגב, לכן הוא נבחר לתפקידו הרם. הוא ממשיך מסורת מפוארת של לובשי מדים שנהגו לשקר לכל מי שסביבם (ע"ע ראש ממשלה נוכחי).

אכן רמטכל כזה הוא סיוטו של כל הורה.

קצת מפחיד יותר מאותה מטפלת מתעללת. שמה נעשה נגד תופעה זו של מטפלת מתעללת? לא ניקח יותר מטפלות? אבל יש הורים מתעללים!לא נעשה יותר ילדים? אבל יש בעיה דמוגרפית! נדרוש שהמדינה תממן חופשת לידה ארוכה יותר? ממתי המדינה אחראית למשהו, לחלופין לשלום אזרחיה?! ע"ע רמטכל (על על) חדש. סתם ידיעה שמטרתה להפחיד ולמכור עיתון. אה כן, ולהסיח את הדעת מהמינוי המכוער של רמטכל (על על).

האמת, כמה דברים.

קודם כל, הוספתי חלון מסרים בצד. אין לי מושג מה עושים עם כזה דבר. אז מי שיודע, מוזמן.

אחכ כל, אם אתם יודעים איך לשנות את הצבע של הסימון של התגובות אז תגידו לי ואשנה.

ושלישית כל, הידיעה על אותו רמאי שהתחזה לחייל מהולל בסיירת מטכל וכך פיתה נשים אליו וגנב את כספן.

זכור לי אותו מקרה על אותו רמאי שאפילו נשלח לכלא על כך שאמר לנשים שהוא טייס וכך שכב איתן בטוענת שווא.

אני תמיד אהבתי חיילים, הם נראו לי חסונים ושזופים, עשויים ללא חת, רק מה, לפעמים קצת הפריע לי שהמטרה העיקרית שלהם בחיים זה להרוג. סתם כזה מן קטע מוזר שלי. כנראה שזה בגלל חוסר שייכות לחברה בה אנחנו חיים.

בדרך הביתה התחיל ליזול לי ריר.

כן, התחלתי לפנטז על אוכל. ממש על אוכל. ממש לפנטז.

ואז התחלתי לדמיין

ונתקעתי.

לפנטז על פסטה?

לפנטז על סטייק? לא ממש טעים לי.

לפנטז על סושי? לא ממלא את קצה החור בשן.

לפנטז על סיני? נדוש.

לפנטז על שוקולד? שוקולד זה לא אוכל. לגוף.

לפנטז על מה?

תקופה שכזאת. אין לי מושא לפנטזיה.

זה נגמר בבננה.

האמת, רציתי קומדיה. משהו מצחיק. לכתוב משהו מצחיק.

אין הומור.

איפה הוא? מי ראה? מי שמע?

בשחצנותי לפעמים אומר שיש כללים פשוטים שבאמצעותם אפשר לכתוב הומור.

יש כללים פשוטים באמצעותם אפשר לכתוב הומור.

יש כללים פשוטים באמצעותם אפשר לכתוב הומור.

יש כללים פשוטים ש

הומור? ראיתם אולי את ההומור שלי? ראיתם אולי את ההומור של מישהו? הוא בטח היה כאן קודם. כולם אומרים שהוא היה כאן קודם.

here humory humory humory.

אולי אקנה לי חתול ואקרא לו הומור. ככה תמיד יהיה לי הומור לצידי.

כי עכשיו אין לי הומור. אין פה הומור.

מסגרת שחורה. בתוכה מודעה באותיות שחורות:

פ"נ

הומור בן בני-אדם.

מת ממחלה מסובכת בטרם עת.

היה טוב בחייו ועלוב במותו.

השאיר אחריו עולם חרוך וחסר טעם.

מסגרת שחורה.

אולי עדיף:

ההומור שלי אבד. לאחרונה נראה שבוע שעבר מאחורי תחנת אוטובוס. סימני זיהוי: מרבה לנשוך אבל עם שיניים רכות, אפשר להתחכך כנגדו אבל לרוב עפים בעקבות זה גיצים. עונה לשם חיבה גיחי גיחי צחוק של פסיכי. המוצא היישר מתבקש להביאו אליי ויקבל את שכרו.

ואבא יביא לי חתול קטן.

כלב מביא רק לכלוך.

ובן כלבה?

הי, בלי קללות.

רק הומור קטן או שניים לא יותר מזה.

are we there yet?

אולי בכל זאת נסיים בשתי בדיחות קטנות:

"לא תחסום שור בדישו"

ואחת יותר טובה:

death is not the end.