החיים האלטרנטיביים שלי

אני עוצרת.

אני ממשיכה לעצור.

עדיין ממשיכה לעצור

עומדים. עדיין עומדים.

עוד אין תזוזה. עדיין עוצרת ועומדת.

"עוצרים וחושבים"

אז אולי לא שמתם לב, אבל ברבע שעה האחרונה אני עצרתי. עצרתי וחשבתי. חשבתי עמוק, חשבתי טוב.

ועדיין, צריך לצאת מעזה.

לעתים רחוקות יש חדשות טובות במהדורות החדשות. לעתים רחוקות החדשות גורמות לחיוך כמו שהן גרמו לי הערב.

במגדלי אקירוב מהומה רבתי. אני מעולם לא שמעתי על מגדלים אלה. אבל מסתבר ששמנא וסלתא (אהח הביטוי הביטוי) גרים שם. ויום בהיר אחד השכן לא מצא חן בעיניהם. לא מצא חן בעיניהם שכן חדש. הוא חשוד בפלילים, לא בעצם לא. אומרים עליו שהוא בעל כוח בעולם התחתון, זה משהו יותר נכון. החצוף בא להתגורר להם בבנין. כמובן, שרק פושעים יכולים לשלם 15,000 שכ"ד לדירה ממוצעת בגודלה, או מיליון דולר לקנית אותה דירה, ולכן הם לא היו מוכנים שהוא יגור איתם באותו מגדל. הם פנו לאב הבית (אב הבית הא הא) וזה נתבקש לבקש מהשכן החדש, הכבד בעולם התחתון, להתפנות. ראו זה פלא, האדם ששכר דירה ב15,000 ש"ח לחודש לא מוכן להתפנות ממנה. אולי כי יש לו חוזה? ואולי כי השכנים נאים דווקא בעיניו, או אולי אפילו הדירה נאה בעיניו. ואז היום בבוקר מטען חבלה במכוניתו של אותו אב בית. הדיירים בפניקה, גורם פשע שכזה פלש להם דירה ומטיל עליהם טרור, אחרי שמה הם כבר ביקשו? שייצא למרות שיש לו שם חוזה? מה רע בדרישה זו. אבל הוא יודע להתנהג רק כפושע ופוצץ את מכוניתו של אב הבית. מובן שמשום מה עורך דינו מכחיש. עכשיו עשירים אלה חיים בפחד. גורם פלילי נכנס להם לתוך הבית. כמה נורא. כמה נורא.

וכמה משמח.

ברור שהציטוט שייך לג'ינג'יות.

אבל פשוט יש פרסומת לסבון חדש, שכולנו חייבות לנסות.

סבון עם תמציות מלפפון. עכשיו, מלפפון זה באמת ירק חביב, חסר טעם למדיי, עם הרבה מאוד מים, ומעט מאוד ערכים תזונתיים. וכולם יודעים שמסכות של מלפפונים זה משהו משהו לאיכות העור. ולכן, כן, מלפפון בסבון. נשמע גאוני.

כן, זו בעייה קטנונית בימים הרי גורל אלה, ובכל זאת.

זו בעיה קשה, הקשר בין הקונדישינר והשמפו. הרי יותר מפעם אחת התחלתי את שניהם יחד, קניתי בקבוק קונדישינר ובקבוק שמפו, באותו זמן, באותו יום. מאז אותו יום קנייה השתמשתי בשניהם כל פעם שחפפתי ראש, ולמרות זאת אף פעם הם לא נגמרו באותה שטיפה. והשאלה: האם יש דרך לגרום לכך שהם ייגמרו יחד? האם חברות השיער לא יכולות על דרך שתצא אותה כמות לכל שטיפה מכל אחד מהם?

היא נמשכה כחודש וחצי בערך. בערך.

אחרי שבוע התחלתי לקבל סקס. וגם לתת. סקס גם נותנים.

מובן שנתתי זמן. גם קיבלתי הרבה זמן. ותשומת לב. נתתי וקיבלתי גם תשומת לב.

תשומת לב זה חשוב. גם לתת וגם לקבל.

עשיתי את שניהם. אולי לא נתתי מספיק, זה ברור.

מה עוד קיבלתי?

שתי גומיות לשיער. זה מצרך נדיר, גומיות לשיער זה באמת מצרך נדיר. חשוב וחיוני. כמעט כמו גרביים. מאוד חשוב.

גומיות לשיער.

גם קצת שוקולד. כן, קופסא קטנה של מקס ברנר. מקס ברנר זה שוקולד משובח.

וגומיות לשיער.

צר לי לאכזב את כל קוראותיי, לא קיבלתי שום דבר אקזוטי, כמו סיפיליס או שאר דברים שכאלה.

גומיות לשיער, שתיים. תוספת משמעותית, אמנם שתיהן שחורות, אבל תוספת משמעותית לצבא ההולך ומדלדל של גומיות לשיער שלי.

אכן, מערכת יחסים מספקת.

לא להאמין, אבל הוא בכלל לא מתקרב לקצה.

לא מתקרב לקצה.

החודש הזה.

רק ה20. ליל ה20.

יותר קרוב לאמצע מאשר לסוף.

והתחושה היא שהחודש הזה כבר פה לפחות כמה חודשים טובים.

כבר שכחתי מתי כתבתי את סיכום החודש הקודם. את הסדר הנוכחי של הבלוגים. שכחתי.

זה היה כל כך מזמן.

לפני עידן ועידנים.

כל כך הרבה דברים קרו בחודש הזה, ועדיין הוא לא מתקרב לקיצו.

והימים רק הולכים ומתארכים.

מזל שזה לפחות ייגמר מחר.

ממחר הם יילכו וייתארכו.

האם בגלל שיוני הוא החודש שיש בו הכי הרבה אור לכן הוא גם החודש הארוך ביותר, למרות שחסר בו יום?

לא ברור.

רק ברור שכבר כמה חודשים טובים יוני הוא החודש. זה בלתי נסבל. שייגמר כבר.

אלי אלי.

שייגמר כבר.

נמאס. נמאס.

וכאילו שיולי יהיה קצר ממנו.

זוועה.

וזה לא בגלל החום, לא בגלל הקור, לא בגלל האור, לא בגלל העור.

בגלל שנגמרו כל כך הרבה דברים, חוץ מהחודש. שלא עומד להיגמר.

וייגמרו עוד כל כך הרבה דברים עד שהוא ייגמר.

פסטיבל או שניים, מופע או שניים, חיים או שניים.

שייגמר.

לעולם.

והוא לא נגמר.

אפשר למתוח קו עוד מתחת ליום כמעט, רק שש. עוד חמש שעות עד לשינה. אז באמת אפשר יהיה לסמן קו על היום הזה.

מי בכלל מסמן קוים? אין לי לוח שנה, אין לי יומן. יש לי רק תחושה.

שהחודש הארור הזה לא נגמר כבר חודשים.