משהו בי רוצה להישאר ילדה קטנה בלי דאגות, וחלק אחר בי רוצה להתבגר ולשאת אחריות כל שהיא ולהראות לכולם שאני יכולה.
זאת מין תקופה מוזרה כזאת, שאני לא מתלוננת על כלום, לא מבקשת יותר מידי אבל בכל זאת רוצה אבל מנסה יותר מכל ללמוד מאנשים, ללמוד מבעיות של אחרים, לנסות למצוא את התשובה הנכונה בכל דבר.
אולי זה הדרך שהשביל שלי רוצה שאני אלך בינתים, אולי יותר מכל אני רק רוצה להראות שאני חכמה ונבונה כמו כולם.
אבל כשאני חושבת על זה חזק בראש אני מבינה שה"דרך" הזאת רק עוד חלק קטן מהחיים שלי, רק עוד חתיכה שתישאר בעוד 20 או 30 שנה רק שבתקופה הזאת אני לא אוכל לשנות יותר מידי דברים, שאז אני יהיה שקוע בדברים אחרים ובצרות הרבה יותר גדולות.
אז כנראה שהחלק הזה פשוט נותן לי עוד משהו קטן ללמוד כדי שאני אוחל לבחור את הדרך הכי טובה כשאני יעמוד מול השביל המתפצל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ענבר :P