הזווית שלי

לא לחשוב על זה, רק לא לחשוב..

לחשוב על פרפרים, כוכבים, לבבות ואנשים.

רק לא על זה.

לא לחשוב, לא לחשוב, לא לחשוב, שיט התפקשש.

צריך להתחיל מההתחלה.

על מה כבר אפשר לחשוב כדי לא לחשוב על זה?

על הלימודים!

לא זה משעמם.

על מחר!

לא מה כבר יקרה מחר?

על עצמי..

לא מה מיוחד בי שיגרום לי לא לחשוב על זה?

נחשוב על המשפחה.

כן זה לפחות יעביר לי את זה לזמן מה..

לא לחשוב, לא לחשוב, לא לחשוב..

לפחות לבינתים אני לא אחשוב על זה.. אבל עוד כמה דק' זה שוב יחזור..

אני משתגעת.. שזה יצא לי כבר מהראש...

"כל הצפיה כגודל האכזבה"