באתי לערב הזה עם דמעות בעינים. רציתי רק לברוח מהבית ולבכות.
חשבתי על המון דברים בין היתר גם עליו ועל היציאה שחשבתי שהולכת להיות רגילה.
הגענו לשם והרגשתי כמו שחשבתי, יציאה רגילה ולא יותר, אבל טעיתי!
אחרי השיחה הקצרה שלי איתה זה שיחרר קצת לחץ שהיה והרגשתי יותר טוב ומאז נהנתי. כולן בלי ששמתן לב גרמתן לי להרגיש יותר טוב,כל אחת בדרך קצת שונה אבל טובה באותה מידה. לרגע אפילו לא חשבתי על האידיוט ההוא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ענבר :P
