הזווית שלי
|
| 6/2009
זה נגמר.
זהו... הדבר הזה שכולם מדברים עליו נגמר עכשיו...
נגמר באופן סופי ובלי אפשרות לחזור עליו שוב.
ויחד איתו, נגמרות עוד הרבה "חלומות" שאולי רק בזמן בית ספר היו יכולים לקרות.
הרבה אנשים, שמעכשיו אין לי צאנס לדבר איתם, שנגמר איתם הקשר כנראה לתמיד.
אנשים שגרמו לי אפישהו עמוק בפנים להרגיש טוב עם עצמי כל בוקר, שאני יודעת שעכשיו רע לי אבל ברגע שאני מגיע אל הבית ספר הכל משתנה בגלל החברה שמה, למרות שאני יודעת שיותר מחצי מהם אני לא מדברת איתם.
כל התיחנונים שהיו לי לעשות מכיתה י' עכשיו כבר אני לא יכולה לעשות.
תיחננתי לדבר איתו, פעם אחת באמת לדבר איתו.
וחוץ מאיזה החלפת תשובות בבגרות לא יצא לנו לנהל שיחה.
תחננתי שיהיה לי חבר מהבית ספר.
וחוץ מאיזה חבר מהבית ספר לשלושה ימים לא היה לי כזה.
תחננתי להיות פחות בישנית ופחות לשים על אחרים.
ובמקום זה ישבתי הרבה פעמים לבד על הספסל.
אז אולי באופן חלקי כן עשיתי את הכל, אבל לא בצורה שבאמת רציתי.
ועכשיו אין לי הזדמנות לתקן או להתחרטת על זה...
אז אולי כדי לי רק לחייך ולהגיד: לפחות עשיתי את זה.
| |
איך...
איך אומרים למישהו שלא רוצה לשמוע ממך : "אני מתגעגעת אליך"
איך עוזרים את כל האומץ שבעולם ושולחים לו הודעה של : "מה נשמע?"
איך נלחמים בכל הכוח שנשאר ואומרים לו : "קבינימט, לא אכפת לי ממך. אתה ואני נישארים ידידים"
איך מסתכלים לו בעיניים וצועקים עליו ש : "אולי תפסיק להיות ילדותי?"
איך אני אמורה לעשות את כל זה שהוא לא רוצה לדבר איתי?
איך אני אמורה לעשות את כל זה שהסיכוים שאני לא יעבור סינון שווים ל0?
אוף...
אתה לא מבין שאתה באמת חשוב?
אז למה אתה מתנהג כמו ילד קטן?
מה הבעיות שלך תגיד לי?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ענבר :P