נתחיל בהגדרת המושגים כמיטב המסורת הויקיפדית.
אינטרס הוא השאיפה של גורם חברתי (יחיד, מוסד או קבוצה חברתית) להשיג מטרה מסוימת, למענה הוא מוכן לנקוט בפעולה ואף להשקיע משאבים חברתיים (כגון כסף או יוקרה).
אמפתיה (Empathy, ἐμπάθεια) היא היכולת לזהות את מצבו הנפשי של האחר ולהזדהות איתו. זהו תהליך רגשי, שבו משולבים גם מרכיבים קוגניטיבים. בתהליך זה מתפתחת רגישות, דאגה ואכפתיות כלפי האחר. התנהגות אמפתית מופיעה בדרך כלל כתגובה למצוקה אצל הזולת.
(מתוך "ויקיפדיה")
אני לא יודעת אם ציינתי את זה בפעם האחרונה שעידכנתי, (למרות שסביר להניח שכן) שיש לי בת זוג, עוד מעט חצי שנה.
אני לא יודעת אם זה קשור בהכרח לקשר הרומנטי שלי, או לקשרים שלי עם אנשים באופן כללי.
אני בן אדם אינטרסנט, מאוד אינטרסנט ומאוד דורש תשומת לב. ואת התשומת לב שלי אם אני לא מקבלת אותה, אני דורשת אותה. עכשיו, במה מתבטאת האינטרסנטיות שלי? בערך בכל דבר. אני לא אלך לעבודה שהיא לא משתלמת, משמע קושי העבודה לעומת התשלום, אפילו אם הדבר מקטין משמעותית את כמות האופציות שלי. אני אינטרסנטית ביחסים, אני לא אהיה בקשר חברי או רומנטי אם יצא לי מזה כלום, ולא בהכרח במובן החומרי.
הבעיה מתחילה כשמרכיב האמפתיה נכנס לתמונה. מן הסתם גם לי כמו לכל אדם נורמלי בעל שפיות ריגשית יש מדד מסוים של אמפתיה. השאלה עד כמה לפה ועד כמה לפה. עד כמה אני יכולה להיות אמפתית לזולת? ויש לי אינטליגנציה ריגשית גבוהה כפרות.
אני שואלת את עצמי לפעמים אם אני מתנהגת בסדר. אם אני מתחשבת מספיק. או שמה האינטרסנטיות שלי לגבי דברים מסוימים היא בעצם בסדר ואני לא מתנהגת כמו איזה פלוצרית אנוכית ואגוצנטרית.
איפה האמצע? איך אני יודעת מתי אני מגזימה (לשני הצדדים) ומתי אני לא? איפה לומדים את זה ואיך?
בואו ניתן דוגמה כללית, יש כל מיני סיטואציות כרגע בחיי האישיים שדורשות ממני הקרבה. אין לי בעיה עם הקרבה ואין לי בעיה לתמוך באנשים, יש לי בעיה כשהסיטואציות האלה חוזרות על עצמן, וכל פעם אני צריכה להתמודד עם השלכות כאלה ואחרות שבאות כל פעם בצורות שונות. וזה כמו שאתן מבינים, גורם לי לפקפק ב..."כדאיות" של הדברים.
קשה לי עם זה. קשה לי לתת לאור הזרקורים של תשומת הלב ללכת ממני לפרק זמן שמבחינתי, הוא יותר מדי ארוך, בין אם רצוף ובין עם קטוע וקשה לי עם העובדה שאותן "תופעות לוואי" הן כאלה שגורמות לי, לא לקבל את התשומת לב שאני צריכה.
אני פשוט לא יודעת מה לעשות.