אני אומנם לסבית, אז האופציות שלי להתחיל עם בחורות הן יותר מצומצמות מבחינת המיקום. אבל גם לזה נתייחס.
וזהו הפוסט אליכן הבנות, אתן בדרך כלל יוצאות בחבורות. העובדה הזאת נורא מקשה לפנות אליכן, זה באמת קשה כשאתה רוצה מישהי אחת ועוד שלוש בנות מסתכלות עליך עושה את זה - בהנחה ויש לך אומץ. אה, עכשיו אתה צריך גם לא לגמגם. ולהיות חכם. ויפה. ושנון. טוב, הבנתם.
מה נראה לכן לכל הרוחות?
לא כולנו מוכנים לשלם כסף בשביל הקורס של "אומנות הפיתוי" או כל הדברים האלה שמבטיחים הצלחה עם נשים, זה גם קצת שימוש ציני בחוסר הביטחון של גברים ונשים לדעתי, במיוחד אחרי שרוב תרבות הדייטינג עברה לאתרי הכרויות ומה שנישאר מכל אחד מאיתנו זה דף וירטואלי שאמור להציג אותנו הכי טוב שאפשר, אבל מה - מסתבר שזו גם תורה שלמה.
אני לא מבינה דבר אחד, וכאן אני פונה שוב לקהל הבנות, מה אתן לעזאזל מצפות שיקרה? מה אתן רוצות, שבאמצע פאב עם כל הרעש יגשו אליכן אנשים שלא מכירים אתכן? ומה? מה אתן רוצות שהם יעשו? אני שואלת ברצינות.
עכשיו נחזור אליי.
בחורות בחיים טפו טפו אף פעם לא חסרו לי ויש לי בת זוג קבועה כרגע.
אבל "להתחיל" עם כל הבחורות האלה, וואי, כמה תרגילי נשימה עשיתי בשביל זה. לאחרונה יצא לי להתקל בדרך שלדעתי היא חמודה להתחיל, פשוט לקחת פתק עם טלפון ושם, לכתוב "אני אשמח אם תתקשרי", לגשת לבן אדם, לשאול מה נשמע, לחייך, להגיד "יש לי משהו בשבילך" ולתת את הפתק. מה רע בזה? אני לא מבינה למה כששאלתי את חברותיי הלסביות והסטרייטיות כאחד הן אמרו לי "זה נורא נואש" וגבר אמר לי "עדיף כבר לא להתחיל" (אז מה עשית בזה?). שאלתי את כל אותם אנשים איך הם היו מתחילים עם בחורה בפאב וקיבלתי שתי תשובות. האחת "אני לא צריכה, מתחילים איתי מספיק" (מה שלא כ"כ ענה לי על השאלה ובאיזשהו מקום אני גם מטילה ספק) והתשובה השנייה הייתה שתיקה, נו חוכמה גדולה, להעביר ביקורת על מישהו כשלך אין מושג.
תעשו לי טובה, אם הייתה נגשת אליי בחורה בפאב עם פתק כזה, לא רק שאני לא חושבת שזה היה נואש, זה גם מלא ביטחון עצמי. זה גם בטח עדיף מלשבת ולבהות במי שאתה רוצה תוך כדי שתיית בירה ומרמור עצמי.