עכשיו מתמודדים עם החיים

עכשיו מבינים שיום גשום זה לא מכשול, זה דרך חיים

מעכלים כל מה שלא נשאר ומסריטים בחזרה כל פיפץ שלא נסגר

מתגעגעים לתחושת האובדן ורוצים לקפוץ ראש למקום לא מוכר

ואז צצות השאלות- מניין הכוחות?

למה רגשות לא יכולות להיות פשוט טובות ולמה החיים כאלה מורכבים וקשים?

מה עשיתי לא נכון שאני מרגיש את הצער הככ גדול

כבר עדיף להשתמש, לזרוק את עצמך בחול - לא להתמודד עם שום מכשול

לזרום עם החיים כי מה כבר יש? חיים רק פעם אחת או שפעם אחת חיים?