-לא יודעת מה יש לי בזמן האחרון שאני מעדכנת כל כך הרבה,
כנראה שרק פה נשאר לי לפרוק את הרגשות שלי, בבלוג העלוב והמסכן הזה.. בדף נייר וירטואלי, באינטרנט
אני מרגישה כל כך לבד בזמן האחרון,
באמת לא נשאר לי אף אחד
ואני כל כך מתגעגעת לחו"ל..
למסיבות שהייתי יוצאת ומשתוללת בהן ושוכחת מהכל, מכל הצרות שלי, הבעיות, הלימודים, מאנשים מסוימים..
וכשהייתי חוזרת לבית של דוד שלי שיכורה בשעות הזויות, כשכולם עוד ישנו, או סתם כזה, שחברים סחבו אותי הביתה.. אהבתי להתעורר בשעות מאוחרות ולא להבין מה אני עושה שם,
במיטה שלהם XD, אהבתי שבנים שם התחילו איתי נונסטופ, החמיאו לי והזמינו אותי למשקה או סתם ריקוד.. וכשהגיע רגע האמת סירבתי כי שמרתי אמונים לעדי..
עדי..
אפילו הוא התרחק ממני,
הלווווו.. אני חברה שלך, שכחת?
מה הוא גםכן עושה לי פרצוף רק כי שאלתי אותו על החברים האלה שלו מהצבא, ואמרתי לו איך אני באמת מרגישה.. אולי זה באמת מלמד אותי לקח- פשוט לשתוק..
סליחה באמת שאני לא מבינה מה יש לו לעשות עם חברים שלו עד מאוחר ביום שישי.. מלעדיף להיות איתי,
הו בטח שאני יודעת מה הם עושים, בטח מסתכלים על כל מיני בחורות יפות.. שנראות כמו נשים ולאכמוני.
אני חייבת דיאטה.
וגם מי שהיה אמור להיות הידיד הכי טוב שלי,
חבל לי שזה נגמר ככה בריב מטופש.. אבל לפחות באמת גיליתי את הפרצוף האמיתי שלך,
אפילו ביום האחרון כשטסתי, אני זוכרת שלפני שעליתי למטוס הסתכלתי לראות אם באת להגיד לי ביי ולתת לי נשיקה לפני הטיסה, להגיד שתתגעגע..
אבל לא- זה לא קרה, מה חשבתי לעצמי כשעברו בי המחשבות האלה?
אני כל כך מאוכזבת ממך, את המינימום שבמינימום לא עשית.. וגם עכשיו כשאני פה,
אתה לא רודף אחריי, לא מתקשר, לא מדבר.. ממש ניתקת קשר, כאילו מעולם לא הכרנו
גם מי שהייתה אמורה להיות שם לצידי, כמו שאני תמיד הייתי שם לצידה לא תמיד שם,
כולם פתאום נעלמו, לאף אחד פשוט לא אכפת.
הלוואי שהייתי בחו"ל עכשיו, באיזו מסיבה, רוקדת ומשתכרת לי
..זה נראה כל כך רחוק
אני רוצה שוב לטוס לשם, כלכך..
i'm alone again.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
