אני מעשן יותר, אני מתרגש פחות, רבתי היום שוב עם אחותי- דבר שנמנעתי ממנו המון זמן, אבל כבר לא היה לי כח יותר. עשינו היום מסיבת יומולדת לנועה- לא הצלחתי להשאר שמח וחברותי איתה עד סוף היום.אני מסוגל לצחוק הרבה ולהיות שמח מהרגע שאני קם, אבל כל יום בסביבות הערב אני מאבד את האחיזה שלי בעצמי- לא מצליח להנות באמת מכלום ולא לחייך ולא לצחוק ולא לבכות ולא להיות עצוב ולא לרצות שום דבר, אפילו לא לישון, אין לי מושג מה נדפק אצלי...
הייתי מחוץ לשוק הרווקות יותר מידיי זמן, עכשיו כשאני חוזר לזה קשה לי למצוא את הצפון שוב, אני מרגיש כמו ילד בן 14 שיוצא להתחיל עם בחורות בפעם הראשונה. אני מקווה לחזור לכושר במהרה.
היו לי המון תוכניות לחופש הזה, וגם התחלתי לעשות אותם לאיזה שבועיים, אבל איכשהו עכשיו אני כבר סתםמזניח את עצמי. מזניח הכל. מזניח את הרצונות שלי. מזניח את התוכניות שהיו.
אני מנסהה לקום כל בוקר אבל אז כשאני קם אני מחליט שאין לי כח ללהתחיל עוד יום עכשיו. כמה דיכאוני וצומתי בטירוף
אני נהנה מהעובדה שאף אחד כבר לא קורא כאן יותר. אף אחד שאני מכיר לפחות.. כל התגובות שאני מקבל זה משהו בסגנון 'בלוג יפה, מוזמן לשלי'
לוזרים! אפסים! נבובים!
לא שלי יש זכות לדבר, אבל אני מניח שגם אם אני יחליט עכשיו להפוך את הבלוג הזה לפרטי ולא לספר לאף אחד שהוא קיים זה לא יעשה הרבה הבדל, עכשיו לפחות יש לי תגובה או שתיים פעם בכמה זמן, עד כמה שזה משנה..
לא יזיק לי להתגלח או לחפוף את השיער פעם בכמה זמן..אבל אין לי כח באמת.
והכאב ראש הזה פשוט לא עוזב והכל כלכך קטן לידו ואין שום תרופת פלא ושום שיטה כדי לעצור אותו מלהשתלט על הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
