לחלק הקודם - חלק ב'
חלק ג'
-
יושב על עדן החלון הוא בהה לאופק.
מחזיק את הספל קפה בין שתי ידיו כל עוד הוא חם.
בחוץ התחיל לרדת שלג ואורות הרחוב נדלקו כבר בשעות
הצהריים.
זה אמצע שבוע והזקן מהארכיון חלה בשפעת ואמר לו לא לבוא
לעבוד.
השמיים אפורים ואווירה שקטה ועצובה.
בד"כ הוא אהב את השלג. לצאת החוצה להריח את הרטיבות
והקור באוויר וללכת לשבת באיזו בית קפה יוקרתי עם חלונות גדולים.
אבל היום לא היה לו מצב רוח לצאת מסף דלתו.
חודשיים עברו. חודשיים הוא לא שמע ממנו.
אבל זה לא חשוב. דראקו כבר הבין שהוא היה עניין של
לילה.
אז נכון שהנחש הירוק היה הניסיון המיני הראשון שלו עם
גברים, וההדלקות הראשונה שלו בגבר. אבל זה יעבור, כמו כל דבר.
דראקו הביט לשמאלו. החדר היה ריק מתמיד – בד"כ אהב
לשבת ככה לבד ולא להיות מוטרד מחברה, עכשיו הוא התגעגע לחברה.
-
הארי שם את השיערות הג'ינג'ית בתוך השיקוי פוליצימי
והגיש להרמיוני.
"אנחנו נכנסים, יוצאים ועפים מפה הרמיוני – בדיוק
כמו שדיברנו!" והיא בתגובה שתתה את השיקוי המגעיל בשלוק אחד "יש
לזה טעם של עגבניות רקובות וביצים סרוחות" מוציאה את לשונה בגועל ומעבירה
להארי את השיקוי שלו – עם נערה דיי נמוכה עם שיער דבש.
"היא שווה?" שאל ובלע את השיקוי.
"בדיוק כמו שאתה אוהב" צחקה והחליפה בגדים.
גופו התחיל להתקצר ובליטות חדשות נוספו לגופו "אני
בחיים לא אתרגל לגוף אישה" מלמל מחזיק את שדיו החדשים.
"תפסיק!" צחקה עליו הרמיוני וזרקה עליו את
בגדיו השחורים החדשים.
בלטריקס הלכה הלוך ושוב בחדרה העצום.
ממלמלת שוב ושוב איך האדון שלה יכול לעולל לה דבר כזה –
לה! לאדם הכי נאמן לו בעולם כולו! צועקת לנרקיסיה להזדרז ושולחת קסם שחותך את בשרה
של העוזרת.
בלי להגיד מילה הארי נגע בפצעו המדמם והמשיך לארגן את
תיק הנסיעה של בלריקס.
אסור להם לאבד אותן עכשיו.
דפיקה נשמעה בדלת.
הארי המופתע הסתובב במהירות אחורה –זה לא היה צפוי.
בלטריקס העלתה חיוך מרושע על שפתיה ושלחה את הרמיוני
לפתוח את הדלת.
קדה קידה קטנה ונדחפת הצידה ע"י הנכנס.
"לסטריד!" אמר בקול גס בחור צעיר.
"בלייז" השיבה לו באותה נימה.
הארי הסתכל על הרמיוני בהפתעה, בעוד היא לא מבינה את
הבעיה.
"חיפשתי אתכן יומיים! מה פתאום עברתן מלון?"
מתיישב על הכורסא בכבדות נרקיסיה נכנסה לחדר באלגנטיות של דבורה.
"בלייז יקירי! טוב לראותך! מה שלומך?" נראה
שבלייז בא לענות בעוד נרקיסיה המשיכה בדבריה "איך הולכת המשימה הקטנה שנתתי
לך כבר לפני שנה?" בולע את רוקו הוא השפיל את המבט.
"תפסתי עקבות שלו לפני שבועיים אך איבדתי אותן שוב
כשהגעתי לשכונה מוגלגית בוינה."
נרקיסיה הנהנה וכאילו רחפה אל הארי שואלת אם חפציה
ארוזים.
"כן גברתי" אמר בקידה קטנה.
"מצוין" אמרה ונתנה לו (או לה) טיפ נדיב
"אתן העוזרות הכי טובות שהיו לי ולאחותי מעולם, אני אמליץ על המלון הזה
באוזני אדוננו" ובזאת פנתה לאחותה.
"אחותי היקרה, נראה לי שפנינו לוינה" חיוך
ערמומי עלה על פניו של בלייז והארי הרגיש את בטנו מתהפכת – הוא היה בטוח שהוא הרג
את הממזר הזה.
"אני לא מסכימה!" מחטה מולי "אני לא אתן
לכם לצאת ככה ולסכן את עצמכם!"
הרמיוני מלמלה בעצבים – "אנחנו חייבים לנצל את
ההזדמנות הזאת עכשיו!" מחטה.
"לא! תתנו לנו את המיקום של שתי המכשפות המזוויעות
האלו ואנחנו נסיים אותן! אני לא אתן לך ולרמוס לצאת לבד לוונצואלה!" להארי
המחופש לרמוס ולהרמיוני לא הייתה הרבה בררה אלה לשקר – או לפחות להגיד חצאי
אמיתות.
הם אמרו שרמוס עלה על עקבותיהן של נרקיסיה מאלפוי
ובלטריקס לסטריד בוונצואלה וחייבים למהר לפני שהן יעברו מקום שוב – לאתר נופש אחר
או למשימה של האדון האפל. שתיהן נוהגות לקחת את הבנות הכי חסרות אופי להיות לעוזרות
שלהן בחופשה – והרמיוני העלתה הצעה שאחרי שהן יבחרו את העוזרות שלהן מהמלון היא
תעמם אותן ותיקח מהן שערה. וכך בעזרת שיקוי פוליצימי שהיא תכין תוכלנה היא ולופין
להתחקות להן.
לא משנה מה יקרה לופין ידע מה לעשות – אסור שיהיו יותר
מידי אנשים כי בלטריקס תשם לב וזה יכול להיגמר באבדות רבות – אם נתקוף מבפנים הן
לא ישימו לב וזה יגמר מהר.
מולי עדין לא הסכימה, אמרה כי המשימה מסוכנת ועדיף
לשלוח מישהו הרבה יותר חזק.
הארי שיחק את עצמו נעלב ואמר כי יצליח להתמודד עם שתיהן
שידיו מאחורי גבו.
ואז חשב שזה מה שהוא היה אומר – ולא לופין.
עין הזעם הסתכל עליו באזהרה והוא שינה את הגישה
"אם נסתבך אני מבטיח שאני אעשה הכל כדי להגן על הרמיוני ולצאת מהאזור – אבל
יש לנו סיכוי נדיר להוריד שתיים מהתומכות הכי קרובות לאדון האופל במכה!" אחדים
מסביב השולחן הסכימו – כבר מזמן לא הייתה להם הזדמנות כזאת והצד האפל רק הלך
והתחזק.
-
הוא עדין ישב על עדן החלון שינשוף התקרב.
הוא פתח מעט את החלון שהקור לא יכנס ונתן לינשוף הרטוב
להיכנס פנימה.
זורק לו חטיף ופותח את המעטפה שנפלה מרגלו.
בתוך המעטפה היו 2 כרטיסי טיסה לוינה, אוסטריה.
מרים גבה בהשתהות הוא שלף את הפתק הנוסף שהיה שם:
"אם אתה רוצה שסודך יישאר אצלי תהיה בוינה באותם
תאריכים – כרגע אני עם אמך ודודתך..אל תחשוב ששכחתי אותך מותק" דראקו קימט את
המכתב בזעם 'זאביני'.
צעקה חדה נשמעה מאחוריו ודראקו מיהר לסגור את אוזניו –
"שארי!" העיר לה – אך שהסתובב להסתכל עליה לא
היה מסוגל שלא לחייך.
שארי הסתכלה סביב בהתפעלות והערצה – היא מעולם לא הייתה
מחוץ לצרפת וכל כך התרגשה שהוא הזמין אותה לוינה שהיא לא הפסיקה לקפץ כל הדרך
למטוס, במטוס ועכשיו שירדה ממנו לא הפסיקה לצרוח מאושר.
"עשית אותי האישה הכי מאושרת בעולם! אני בפאקינג
וינה! וינה הלבנה!" מסתובבת במקום שידיה מושתות לצדדים היא שלחה עוד צעקת
אושר.
צוחק ומחייך חיוך אמיתי הוא תפס בידה ומשך אותה אחריו.
הם עוד צריכים לצאת משדה התעופה היום.
-
הארי עמד מחופש לנער צעיר שמחלק עיתונים בפינת הרחוב
מתחת למלון.
הרמיוני הצליחה להשיג שערה של אחת העובדות ולגרום לה
לחלות וללכת הביתה.
היא צריכה לבדוק מי המשרתות הפרטיות של נרקיסיה
ובלטריקס ולהשיג להם שערות שלהן. הארי חילק עיתונים בחצי התלהבות כל הזמן חוזר
להסתכל על הכניסה למלון ולחכות לסימן שלו. היא התעכבה יותר מידי והוא התחיל לדאוג.
רבע שעה עברה והאישה המבוגרת המטולטלת יצאה מדלתות
המלון.
הארי זרק את ערימת העיתונים על הרצפה ורץ לעברו השני של
הכביש.
"את בסדר?" שאל מתנשף בורח מצעקות הנהג שכמעט
דרס אותו עכשיו.
"כן, כן.. מצטערת התעכבתי בחדר אחר – אל
תשאל" משנה את צורתה לנערה אחרת בעוד אף אחד לא מסתכל היא העבירה לו קומץ
שיערות שחורות קטן.
"והנה הכרטיס" היא העבירה לו כרטיס עובד של
אישה בגיל העמידה בשם טארינה.
"והשנייה?" שאל מכניס את השערות לשקית.
"מצטערת, השיער שלה מזויף – נצטרך למצוא פתרון
אחר" מהנהן בהבנה הוא התחיל לצעוד לצידה לכיוון האכסניה. להתעסק עם שיער של
בנות זה לא קל – הן כל הזמן עם תוספות – מוגלגיות.
לאחר שכנועים בלתי נגמרים מולי נכנעה ונתנה להם אישור
לצאת לפעולה – רק בתנאי שהם לוקחים איתם עוד שני אנשים שישמשו כגיבוי.
הרמיוני הסכימה בלי וויכוח – זה הכי טוב שהם יוכלו להשיג.
אחרי שבחרו את המלווים שלהם הם נתנו להם כתובת
בוונצואלה ואמרו להם שיפגשו שם בעוד שבועיים בדיוק בשעה שבע בערב.
אבל הארי כיווה שעד אז הם כבר יסיימו את המשימה שלהם
ולא יצטרכו לסכן אנשים נוספים.
-
נופל בכבדות על מיטת האפיריון הענקית הוא שמע את הסבל
מניח את המזוודות שלהם.
זאביני נתן לו כרטיסים למלון חמישה כוכבים של מוגלגים –
מה שהיה מוזר מעט אבל מתקבל – לא שהיו לו הרבה בררות.
שארי לא הפסיקה להתרוצץ בחדר בהתלהבות- כל פעם מגלה
משהו חדש לצרוח –
"יש פה סבונים קטנים כאלה בצורת צדפים!, יש להם
ריח כל כך טוב!, יש פה אמבטיה בגודל של החדר שלי!, יש פה חלוקים עם השם שם המלון
עליהם!, יש פה מקרר מלא ממתקים!" ועוד ועוד.. דראקו רק רצה לעצום את עיניו
וללכת לישון – גם ככה הלילה הולך להיות בלתי נסבל.
יומיים לאחר שקיבל את כרטיסי הטיסה הוא קיבל תוכנית על
השהות שלו בוינה.
מה הוא עושה כל יום וכל לילה.
זאביני אמר לו להביא איתו מישהו אם הוא רוצה כדי להעביר
את משך היום, בלילה הוא לא יוכל לצאת מהחדר שלו.
דראקו מצא את כל הדבר הזוי לחלוטין – מה הוא הזונה שלו
או משהו כזה?
אך לא האז להגיב או להתנגד.
הוא ינסה להעביר את השהות שלו בוינה בצורה הכי נעימה
שהוא יכול – ואיך לא, הוא יזמין את שארי – היא יודעת לעשות חיים. והכי חשוב מבינה
באוכל טוב.
-
מחופשים לשתי נערות בנות טיפש עשרה בבגדים מאוד
אופנתיים הארי והרמיוני צחקקו בקולי קולות כשהן הלכו לאורך המדרחוב. עכשיו המשימה
הייתה קצת יותר קשה, הם היו צריכים להשיג שיערות של שתי קוסמות – ואחרי חיפוש של
שעה הארי נזכר במאגר שלו בשתי קוסמות צעירות שפגש בוונצואלה.
הרמיוני נתנה לו מכה קטנה על הראש ואמרה לו להישאר יותר
מסודר.
נכנסים לחנות קוסמטיקה עם חלונות גדולים הארי והרמיוני
בחנו את האחיות שחיפשו גם הן כמה תכשירים להתבשם בהם.
"לא משנה מה הן יעשו הן תמיד יהיו מכוערות"
מלמל הארי בזלזול לאוזנה של הרמיוני וזה שמה יד על פיה כדי לא לצחוק בקול.
הרמיוני תפסה את ידו ולקחה אותו לאזור איפור לנערות-
"מה את עושה? לא רואים מפה כלום!" מצביעה על המראה הגדולה שלצידם
הרמיוני שמה את אצבעה על פיה וסמנה לו לשמור על השקט – בוחנת את המבחר הארי חייך
ועקב אחרי שתי הנשים.
נשים יישארו נשים.
-
אחרי ארוחת צהריים ענקית במסעדה מקומית דראקו נגרר על
ידי שארי לטייל במדרחוב. היא קראה באחד העלונים שיש שם גלידה מצוינת שאסור לפספס
בנוסף לחנות ממתקים שהיא רצתה להיכנס אליה – ממתקים אוסטרים נחשבו השיא של הממתקים
הקסומים!
אחרי שיצאו מהחנות ממתקים עם שקית מפוצצת ברעלים
(לדבריו של דראקו)
פנו להמשיך להסתובב ברחוב הלבן שהיה מלא מקצה לקצה –
למרות שהשלג היה חמים באזור. המדרחוב הקסום היה תחת קסם חום שיאפשר לקונים להסתובב
בחופשיות בלי רצון עז להתחבא בבית.
שארי תפסה בידו של דראקו ומשכה אותו לחנות ספרים בפינת
הרחוב "חכה לי דקה אני רוצה לקנות עלון של העיר" עומד ליד המגזינים הוא
הסתכל על שארי מנסה לתקשר עם המוכר שידע מעט מאוד אנגלית.
פעמון הכניסה נשמע ודראקו ראה את שארי הולכת עם המוכר
לאזור הברושורים.
לחנות נכנסו שתי בחורות צעירות שהתלבשו בטוב טעם.
אחת מהן הייתה עם חצאית קצרה שחשפה מעט את ישבה.
דראקו הסיט את מבטו וחזר להביט בשארי.
הבנות התנהגו מוזר והתלחששו ליד החלון.
דראקו חזר והביט בישבן המציץ מתחת לחצאית הקצרה – הבנות
פתאום התיישרו מוציאות ספר מארגז בכניסה.
"הן נעצרו לקנות תכשיטים בחנות ממול... "
לחשה אחת הבנות "צריך להיכנס אחריהן גם לשם? זה יראה חשוד" שארי קפצה
מאושר שברושור בידה ונופפה לדראקו.
"דיי! מצאתי!" המוכר צחק מאחוריה וחזר לדלפק.
אחת הבנות, זאת עם החצאית הקצרה, הסתובבה לבהות בו,
כאילו הופיע משומקום.
"מעולה שארי" אמר באנגלית במבטא צרפתי קל
"אפשר ללכת?"
הנערה עם החצאית הקצרה הסתובב והסתכלה על שארי.
שארי לקחה את השקית עם הברושור שקנתה והסתכלה על דראקו
שהסתכל על הארי המחופש. תופסת בידו של דראקו היא נופפה להארי, והוא בתגובה חייך
אליה וקד עם ראשו.
"את מכירה אותה?" לחש לה.
"בערך" השיבה ומשכה אותו לדוכן הגלידה.
-
"אני בצרות" לחש להרמיוני שהם היו חזרה מחוץ
למלון.
"מה קרה?" שאלה בבהלה.
בחיוך של התנצלות הוא הסביר "זה לא משהו גדול..
אבל, זאת זוכרת שאמרתי לך שיש מישהי שיודעת ..עלי?" הרמיוני הנהנה והרימה גבה
–
"כן, מפריז"
"זהו ש... היא פה בוינה" הרמיוני הביטה בהארי
במבט מעט עצבני – אבל לא כועס.
"מה תעשה?" שאלה משלבת את ידיה על חזה
ומתחילה ללכת לכיוון האכסניה.
"כלום" אמר מושך בכתפיו ומושך את החצאית
הקצרה קצת למטה – התחת הנשי שלו קפא!
הרמיוני לא התווכחה – היא ידעה שהנערה הזאת מיוחדת
והארי צריך אותה.
במקום שאלה לתוכנית של המשך היום – והארי רק הנהן ומלמל
משהו על שנת צהריים.
-
שארי קפצה על מיטתו והוא התעורר בבהלה.
"מה קרה?" שאל מתיישב באוטומטיות.
"כלום" אמרה בתמימות "אמרת לי להעיר
אותך בשבע וחצי כדי שיהיה לך מספיק זמן להתארגן ולבוא איתי למסיבה שיש בקזינו
למטה" צונח חזרה לבין הסדינים דראקו החזיק בראשו הפועם – משהו אוכל לו את
המוח מבפנים.
"בסדר, בסדר קמתי" מלמל ששארי המשיכה לקפץ על
מיטתו.
גורר את עצמו למקלחת הוא שמע את שארי פותחת את המזוודה
שלו ומעיפה את הכול החוצה – "פסיכית" ממלמל כשהוא סוגר אחריו את הדלת.
-
"הארי!"
"מה??" שאל בפליאה.
"תתלבש למען השם!" הארי לא הבין מה היא
עצבנית, היא אישה והיא אמורה להיות רגילה לגוף עירום. הוא עמד שם בגוף של הנערה
מהבוקר ובדיוק פשט את בגדיו להחליף לבגדים נשיים שהוא והרמיוני קנו באותו בוקר –
משהו קצר ושיחמיא לגוף העגול שלה.
הרמיוני לא אהבה שהוא אמר שיש לדמות שלו גוף עגול – זה
אומר שהיא שמנה.
אבל הארי הסביר לה כשהוא אומר עגול הכוונה היא שיש לה מה
להציע – שדיים יפים, תחת נחמד ומותנים שקיימים. הרמיוני רק נענה בראשה וזרקה לו
לבנים –
"תפסיק לבהות בעצמך ותתלבש"
דפיקה עדינה נשמעה על החלון שהארי לבש לבסוף את לבניו.
"דואר" אמרה הרמיוני מהחדר השני.
הארי פתח את החלון ונתן לינשוף להכנס – על רגלו הייתה
חבילה קטנה בצבע אדום.
מחייך לעצמו הוא נתן לינשוף ממתק והחביא את החבילה
במזוודה שלו.
-
המוזיקה הייתה חזקה וטובה – אך לא חודרת לעצמות ומרגשת.
דראקו ישב על הבר עם הבגדים ששארי בחרה לו מסתכל עליה
מתחילה עם גבר אוסטרי מעט מבוגר ממנה. היו מספר מכובד של אנשים אך לא רבים – נראה
שזה נחשב לערב שקט פה. ריח מוכר הגיע לאפו שניה לפני שהבנאדם עצמו הופיע.
הריח הפעיל אצלו את אפקט ההקעה אך הוא ניסה לשמור על
קיבתו במקומה.
"בוא" אמר מסתכל כמו רדוף לצדדים, בלי המשפט
הרגיל שלו.
דראקו לקח את הזמן, מביט ימינה ושמאלה – מסיים את כוס
המשקה שלו וקם על רגליו.
"אין לנו זמן לזה" אמר בכעס זאביני וגרר את
דראקו מהאולם.
מכניס אותו למעלית שעולה רק לקומות הנמוכות ועד הרגע
שהדלתות נסגרו הוא הביט החוצה בהסטריה.
"יש לך מזל מאלפוי" דראקו בלי את רוקו בכאב –
'מאלפוי'.
"אמא שלך כאן" מביט באימה בשתקפותו של זאביני
הוא הבין את הלחץ שהיה בעיניו.
"זה לא היה צפוי, אך היא באה לכאן עם דודה שלך
לחופשה קצרה" דראקו הרגיש שהמעלית סוגרת עליו ושמשהו חונק את קנה הנשימה שלו –
בלוק בטון ישב בבטנו והוא עומד לעבד את ההכרה שלו.
שלוש שנים הוא מצליח לברוח והוא לא היה במרחק מאות
קילומטרים מכל אדם מהעבר – והנה בלילה אחד גם אימו גם דודה שלו נמצאים אולי מעבר
לדלת בפינה, מחפשות, אותו.
המעלית נפתחה בקומה הארבע עשרה – דראקו בהה בזאביני
בבלבול.
"נראה לך שאני אוותר על הזדמנות כזאת?" שאל
שחיוך ערסי על שפתיו ודראקו פתח את פיו בשוק – הוא נפל בפח.
-
שתי נערות צעירות למראה שהתלבשו בצמצום נכנסו לקזינו
לצד שני בחורים נאים למראה ושיכורים.
"בחורים, אולי תזמינו לנו משקה?" שאלה
הרמיוני בחינניות מעיפה את שיערה מעבר לכתפה. שניהם הנהנו והלכו אל הבר.
הארי החזיק בכתפו בכאב –"הוא כבד מידי" אמר
בקול לאוזנה של הרמיוני.
"הוא לפחות לא מסריח מזיעה כמו שלי" הארי
חייך ומשך את הרמיוני אחריו.
הם בדיוק ראו את האחיות מעברה השני של המסיבה הולכות
לכיוון משחקי ההימורים הקסומים.
מוציאים אוזניעזר מהתיק הקטן של הרמיוני הם נעמדו בפינה
עם משקאות שהבנים הביאו להן וקצה אחד באוזן. כששני הבחורים השתעממו מהעמידה במקום
הם מיהרו להמציא תרוץ סתמי וללכת להדבק לבחורות אחרות.
כל הערב הבנות רק דיברו על קניות, יחסי מין (מה שגרם
לשניהם להוציא שוב ושוב את החוט מהאוזן בגועל), על אדון האופל בכלליות – דברים
שהארי כבר ידע ממזמן, ועל דראקו – הבן הנעלם.
הארי ידע שדראקו נעדר – אך לא ידע היכן עומדת נאמנותו.
מה שבטוח, הארי לעולם לא ייתן לו חסות לעבור לצד האור,
הוא לא בטח בו אחרי כל מה שקרה בשנה השישית. אחרי שאיבד את דמבלדור הוא נשבע לעולם
לא לסלוח לדראקו.
נכון שהוא היה נגרר ולא הייתה לו אפשרות להגיד לא
לוולדמורט – אבל המחשבה שהוא אחראי למותו של דמבלדור לעולם לא עזבה את מוחו.
הארי לעולם לא ראה בבלטריקס כאישה – רק כשטן בהתגלמות
אנושית עם בגדים מזוויעים, שיער מזעזע ושינים עקומות. עכשיו היא מדברת עם אחותה על
דברים כל כך אנושיים – גרם לו יותר בחילה מאשר לשמוע אותה מדברת על יחסי מין (שאין
לה).
-
חופן את ראשו בכרית הוא נשם בכבדות.
הוא לא יבכה.
אז הוא שכח לחודשיים את הכאב וההשפלה – אך זה לא יעלם.
נשימתו הייתה כבדה עם הדמעות בגרון – אך הוא לא יבכה.
דראקו לא בוכה.
-
בלטריקס ונרקיסיה חזרו לחדרן מעט שיכורות עם מצב רוח
מרומם – זאת אומרת, בלטריקס מצאה לה נער שעשועים להתעלל בו בלילה ונרקיסיה תשב
ותצפה בשעשוע.
הארי והרמיוני החליטו שהלילה הזה לא יועיל במלחמה והם
צריכים לחזור מחר רעננים לבצע את המשימה שלשמה הם פה.
הארי אמר להרמיוני להתקדם ושהוא יצטרף עליה יותר מאוחר.
משפשפת את עיניה היא נופפה לו לשלום ופנתה לצאת.
"שארי" אמר בקול שקט ובטוח. כמה רגעים לאחר מכן
היא הופיעה לצידו.
"קראת לי – שארי?" מגלגל את עיניו הוא שלב את
ידיו על חזהו ובהה בה בציפייה.
"מה??" שאלה בתמימות מוגזמת.
"את בווינה? באמת??" מושכת בכתפייה ומציירת
עם רגלה מעגלים על הרצפה.
"דיי קיבל כרטיסים חינם לווינה לשלושה ימים והוא
הציע לי לבוא.." מסתכלת בו במבט רומז סוד אך הארי היה עצבני מידי.
"זה מסוכן פה! וגם ככה אני מציל לך את התחת – אל
תסכני את עצמך ככה!" מתוסכלת מזה שהמסר לא נקלט היא רקעה ברגלה –
"זה פעם ראשונה שלי מחוץ לצרפת זה הרבה מאוד שנים –
אני רוצה ליהנות!" משפשף את ראשו הוא אמר בחצי כעס –
"בסדר, בסדר!.. רק תיזהרי!" שארי קפצה במקום
ונשקה ללחיו.
"תודה!" חיוך ענק עלה על שפתיה והיא מיהרה
לחזור אל החברים החדשים שלה.
"ומכל זה שחכתי לשאול אותה באיזה חדר היא"
ניגש אל הקבלה הוא פנה אל בחור צעיר ונאה שואל אם יש מישהו שהזמין יותר מחדר אחד
הלילה.
הפקיד לא הסכים להגיד את הפרטים כיוון שלא היה משפחה
והארי לא התווכח – הוא בת יפה עם שרביט, הוא יכול להסתדר לבד.
-
יושב למרגלות המיני בר הוא שתה ישר מהבקבוק – רוצה
שהכאב והמחשבות הרעות יעברו.
רוצה שמשאית תדרוס את הבן זונה.
שתי דפיקות נשמעו על הדלת ודראקו בלע את המשקה החריף.
"לא!" צעק ומשהק שנייה אחר כך.
הוא לא רצה לראות אף אחד – במיוחד לא אם זה זאביני שלא
סופק הלילה.
קם על רגליו ופונה לשירותים – לא משנה כמה שתה הוא
הרגיש פיקח.
מסתכל על השתקפותו המבולגנת במראה והוא פרע עוד יותר את
שיערו.
הוא כל כך רצה כבר להסתפר ולחזור לתספורת הקצרה והנוחה
שלו – אך אסור שמישהו יזהה אותו. אם מישהו יגדיש לו יותר מדקה הוא כבר יזהה אותו.
כל מה שהוא היה צריך זה לשמור מרחק, לא להתחבר לאף אחד.
הדפיקות נשמעו שוב בדלת – דראקו העצבני עצם את עיניו
בכאב ואגרף את ידו "מה? מה אתם רוצים?" צרח – הוא לא עומד בזה.
הדלת נפתחה לאיטה – נופל מרגליו הוא התיישב על הרצפה
הקרה וחפן את ראשו בין רגליו. שארי היא היחידה עם מפתח – נראה שמי שרצה להיכנס כבר
הלך.
ידיים קטנות עטפו אותו מאחור וחיבקו אותו חיבוק חזק.
משעין מעט ממשקלו על הגוף הקטן הוא הוציא נשימה מהירה
ולחש "שארי, אני לא יודע מה עוד אני יכול לעשות" היד הקטנה לטפה את לחיו וסנטר נשען על ראשו –
אבל קול אחר לא של שארי ענה לו –"תיתן למישהו אחר
לטפל בזה"
דראקו נבהל והתרחק מהגוף התומך – עדין יושב על הרצפה
בפניו המופתעות הוא בהה בנערה היפה שלפניו.
"היי" לחשה והתיישבה מזרחית על הרצפה שעל פניה חיוך קטן ומבין.
"מי את?" שאל בחשש מזיז את השיער מפניו.
מסתכל על רגליה החשופות שהובילו לחצאית קצרצרה שחשפה
תחתונים קטנות.
"את מהבוקר, מהחנות ספרים.. את עוקבת אחרי?"
-
ישב כעובר מכונס בתוך עצמו דיי נראה זוועה.
הארי התקרב וחיבק אותו מאחור – לא היה שום דבר אחר שהוא
יכל לעשות עכשיו.
הוא ידע שמה שהוא עושה היא טעות נוראית – והוא עלול
לחטוף צעקות ומכות – הוא לא יכול היה ללכת בלי לראות אותו שוב. שהוא נמצא כל כך
קרוב, ולא להרגיש אותו לרגע אחד.
האובססיביות הזאת כלפי הבלונדיני שגעה אותו.
זה לא כאילו הוא הרגיש משהו אליו – כאילו, הוא כן הרגיש
רצון עז להגן עליו.. אבל הוא הארי פאקינג פוטר.
דיי דחף אותו בהפתעה כשהוא פתח את הפה. הוא ציפה לשארי,
אבל זאת הייתה עדין למטה עם בחור אחר.
מחייך אליו חיוך קטן הוא התיישב על הרצפה למולו – נכון
שהוא היה מבולגן, אבל הסקסאפיל לא נעלם.
-
דראקו לבש על פניו את ההבעה הקרה שבבית אביו הצטיינו
בה.
"את עוקבת אחרי?" שאל שוב מנסה לא להחזיר את
מבטו אל רגליה.
מנענעת בראשה לשלילה היא לא אמרה דבר.
"מי את?" שאל שהוא משלב את ידיו על חזהו.
נעמדת על ברכיה היא התקדמה אליו בהליכה על שש.
"מה את עושה?" שאל מחליק אחורה – וזאת ממשיכה
להתקדם והחיוך על פניה גדל.
כשגבו נתקע בקיר הוא הרים את מבטו והביט אל תוך עיניה –
מחכה למהלך הבא.
עיניה הירוקות היו גדולות, נוצצות, חמות.. הבזק מוזר של
הנחש הירוק הופיע בראשו והוא הזיז את מבטו מפניה – לא.
יד אחזה בסנטרו והרימה אותו לחזור ולהביט בה.
"מה אתה עושה?" שאל דראקו בלי לחשוב.
ובהפתעה גדולה חיוכה של הנערה התעצם –
"התגעגעתי" אמרה בלחש ונשקה לו.
קיבתו התהפכה פעמיים והוא הרגיש את גופו עולה באש.
השפתיים היו אחרות והטעם קצת שונה – אבל התחושה של
הנשיקה והפעולה היו כל כך מוכרות ונשכחות שדראקו ישר עצם את עיניו ותפס בראשה של
הנערה מולו.
"לא" עצר לפתע מתנשם "זה לא יכול
להיות" אמר נעמד ויוצא מהמקלחת.
צחוק נשמע מאחוריו אבל הוא יצא והלך במעגלים בחדר שלו.
הוא הוזה, זה לא קורה.
הכול מוזר מידי והיא אישה! חשבתי שאני עדין בקטע של
בנים לא?
ידיים קטנות החזיקו בבטנו והוא קפץ בהפתעה.
משהו נגע בגבו – פניה היו על גבו והיא חבקה אותו
בעדינות.
'אולי אני פשוט בקטע שלו? לא משנה באיזה גוף הוא?'
מבולבל ומדוכא הוא הסתובב וחיבק אותה. אם זה הוא – הוא לא ייתן לו ללכת שוב, לפחות
לא הלילה.
הידיים הקטנות נכנסו מתחת לחולצתו והעבירו צמרמורת
בגבו.
עכשיו מצב הגבהים היה הפוך – הוא היה גבוהה ממנו והוא
עמד לפחות ראש וחצי נמוך ממנו. דראקו התכופף ונשק לו על המצח.
מרגיש עקצוץ נעים על שפתיו – היא הרימה את ראשה ונשקה
לו.
זה לא משנה אם הוא בת בן או חציל – זה הוא.
-
שוכב ערום מכובל עם דיי בין הסדינים הוא הוציא אנחה
שקטה.
הוא מקווה שזאת הפעם אחרונה שהוא עושה סקס בדמות של
אישה – זה היה מוזר, מידי.
ריח גופו של דיי היה בכל מקום – והוא הרגיש אותו עוטף
אותו בכל נקודה בגופו הנשי.
הוא התגעגע לזה, אליו.
ומחשבה קטנה ולא רצונית קפצה לראשו – הוא לא ייתן לאף
אחד לפגוע בו יותר.
כשהוא קם בזהירות ומתחמק מאחיזתו של דיי הוא ירד מהמיטה
והתקדם לבגדיו.
הדלת נפתחה בשקט ונסגרה. הארי הרים את מבטו לראות את
שארי בכניסה שהיא אוספת את שיערה בשיעמום. עדין עירום הוא חייך אליה והתחיל
להתלבש.
"אתה עוד פה?" שאלה בשעמום נשענת על הקיר
בכניסה.
"אני הולך" לחש והתלבש.
"אתה משגע אותו" השיבה בוהה בדיי הישן.
"כן...אני יודע" החזיר לה ולקח את מעילו ביד.
"לא מתאים לך אישה.. למה אתה לא יכול להיות
עצמך?" שאלה עדיין משועממת.
"מאותה סיבה
שאת לא יכולה להיות עצמך כרגע" השיב לה באותו מטבע והוציא קופסא קטנה
ואדומה מהכיס – הוא יודע מה לעשות עם זה.
"גם אתה במשימה שאידיוט שחצן ומלא בעצמו שלח אותך
לעשות?" מגחך לעצמו הוא הוציא את כדור הזהב מהקופסא והחזיק אותו בין
אצבעותיו.
"בערך" השיב מוציא את שרביטו מהמעיל.
מגלגלת את עיניה בעייפות היא התרסקה על הספה.
"למה באמת את לא עושה את המשימה שלך?" שאל
בזמן שהטיל כמה קסמים מסובכים על הכדור הזהוב.
"מי אמר לך שלא?" שאלה עדין בשעמום בוהה
בתקרה.
"אני מבטיח לך שאני עושה הכול כדי שהמלחמה הזאת
תגמר על הצד הטוב ביותר" בוהה בו בלי להגיד מילה, היא הנהנה וחזרה לבהות
בתקרה.
"יש לך שרשרת שאת לא צריכה?" בלי לשאול שאלות
היא הוציאה את שרביטה ולחשה "אציו" אל המזוודה שלה.
"זה יהיה מספיק טוב?"
לוקח ממנה שרשרת פשוטה אפורה ללא תליון הוא הנהן וכיוון
עליה את שרביטו, כיווץ אותה והטיל עליה קסם איתור הוא תלה עליה את הכדור הזהוב
וכיווץ אותו.
"תזהר עם זה, אין דרך חזרה אחר כך"
"אני יודע" השיב והחזיק את השרשרת במאולתרת
באגרופו.
-
נשיקות חמות הודבקו לאורך צווארו ופניו – ובאנחת הנאה
קטנה דראקו שלח את ידיו וחיבק את הגוף שלצידו.
"יש לי משהו בשבילך" אמרה מלטפת את לחיו.
עדיין מנומנם הוא נשק לה והנהן.
'הוא לבוש' מחשבה עברה בראשו.
ידיה עברו לעורפו וחזרה לצווארו.
נושק לה שנית הוא סגר את עיניו ונרדם.
מתעורר לאט הוא נמתח והתכרבל בסדינים. ריח עדין של
אפרסק הגיע לאפו והוא נזכר בבחורת הנחש. עדין עוצם את עיניו הוא ניסה להתענג על
השניות אושר האלו – בעוד בראשו הוא יודע שהוא כבר הלך.
מגרד את ביטנו ופוקח את עיניו הוא הרגיש משקל על חזהו.
מרים כדור קטן וזהוב הוא הסתכל על השרשרת.
נזכר שהנחש אמר שיש לו משהו בשבילו – הוא הסתכל על
הכדור הזהוב.
מלטף אותו באצבעו – הכדור היה קריר.
הוא סגר את הכדור בידו והסתכל לתקרה – מה לעזא-
בתוך אגרופו התחילה תנועה – עוזב את הכדור בהפתעה הוא
ראה את הכדור מתעופף מולו עדין קשור לצווארו.
"זה סניץ'" אמר בהפתעה והסתכל על הכדור הזהוב
מרחף מולו.
הסניץ' נפתח לאט וגליל נייר דק יצא מהפתח הקטן.
דראקו לקח את הנייר בחשש. ברגע שהקצה יצא מהסניץ' הוא
נסגר ונפל על חזהו.
זה היה פתק.
פותח אותו ומחייך חיוך קטן שלחיו מאדימות מעט.
"בוקר טוב נסיך, שיהיה לך יום מעולה בווינה."
חופן את הפתק בידו הוא הרגיש כמו ילדה בת 12.
הוא משגע אותו, פעם הוא מרגיש ילדון, פעם ילדה קטנה
ופעם הדבר המענג.
מה הוא עושה לו?
-
הארי מלא את המלאי במקרר האחיות. נראה שהן פשטו בלילה
על המקרר.
שתיהן ישנו בחדרי שינה נפרדים שכשפי הגנה מסביבן. לא
היה סיכוי להיכנס.
המנקה השנייה ניקתה את האמבטיה בגועל מובהק.
לא תמיד היה קל להתחפש לעוזרות האישיות – בד"כ היה
צריך גם לעשות את העבודה שלהן. הארי נכנס לחדר שלהן לבד – משאיר את הרמיוני בחדר
הסמוך מוכנה מיד לקפוץ לעזרתו אם יצטרך.
נרקיסיה הופיעה בפתח חדרה מתמתחת עם חיוך מוכר בצורה
מפחידה על שפתיה.
"בוקר טוב גברתי" אמרה המנקה וקדה קידה קטנה.
הארי עשה כמוה וסגר את המקרר. עכשיו הוא צריך למהר
ולהביא להן ארוחת בוקר.
אחרי שהאחיות שבעו, ישבו בנינוחות קוראות את המכתבים
הרבים שהיו על השולחן.
בלטריקס נראתה נורא מתמיד – נראה שהלילה הלך לה טוב כי
חיוכה המזוויע לא ירד מפרצופה לרגע.
מגיש להן תה חם הארי קד קידה וניגש לעמוד מאחורה עם
העוזרת השנייה.
"גרייב אמר שאנחנו צריכות להיות בדיוק באחת עשרה
הלילה באחוזה." אמרה נרקיסיה בקול עדין וזרקה את המכתב לרצפה.
ממהרת קדימה המנקה השנייה מיהרה והרימה את הלכלוך
מהרצפה זורקת לפח.
"הנה מכתב מגוייל.. כבר מזמן הוא לא שלח – כנראה
קרא משהו" אמר ונופפה בידה אל שתי העוזרות שקדו ויצאו מהחדר.
ממהר לחדר הסמוך הוא רץ ועם תנועות ידיים אמר להרמיוני
להקשיב לשיחה שמעבר לקיר.
עם קסם פשוט היא עשתה חור בקיר והם הקשיבו לשיחת
האחיות.
"בלטריקס!" אמרה נרקיסיה נרגשת "יש פה
כמה וכמה הודעות משמחות! תשמעי –
קראב הצעיר מצא למרות טמטומו את מחבואם של הקבוצה שמכנה
את עצמה צבא דמבלדור! הם הסתתרו בצריף המצווח ליד הוגוורטס! איזה חבורה של
מטומטמים!" בלטריקס נעמדה על רגליה וחטפה ממנה את המכתב –
"מה עוד כתוב פה?"
"הוא היה זריז והודיעה לגויל הצעיר. השניים
במהירות פשטו על הבית והצליחו לתפוס שלושה ממזרים! כל השאר ברחו אך עכשיו הם מענים
ומנסים להוציא מהם מידע!" הרמיוני בהתה בשוק בהארי ודמעות בעיניה.
"לונגבוטום!" אמרה בלטריקס ברשעות "הם
חייבים להשאיר לי אותו" מלקקת את שפתיה בתעבה היא צחקה בקול גדול מחזיקה את
ביטנה.
"ולא רק זה! בלייז מצא עקבות של דראקו
בפריז!"
הארי נעצר – חושב.
בורח.
שארי.
בלונדיני.
גבוהה.
חסר שרביט.
שארי.
רדוף אחרי
זאביני בלייז.
שארי. דיי?...
-
דראקו בדיוק סיים להתלבש ששארי נכנסה לחדר האמבטיה
בפרעות.
"אין לנו זמן, תאסוף את החפצים שלך ואנחנו
הולכים!" מכניסה את כל כלי הרחצה לשקית היא מיהרה לחדר השני.
"מה קרה? חשבתי שרצית לראות את העיר היום"
"אין לנו זמן, אל תשאל שאלות ותתחיל לארוז"
לשונה יצאה מפיה והוציאה צליל קטן וארוך.
"מה זה היה?" שאל עדין מבולבל עומד במקום.
"אין זמן!" אמרה עכשיו בעצבים מוציאה את
שרביטה ומכוונת אל המזוודות שלהם – כל הבגדים נשאבו פנימה.
"זוז!" צוותה והרחיפה את המזוודות מחוץ לדלת.
דראקו המבולבל יצא אחריה באיטיות.
לפתע הכדור הזהוב נעשה חם – ודראקו הרגיש כאילו קיבל
כוויה.
"אח!" אמר ונתן לכדור לרחף לפניו.
שוב יצא פתק "נחש?" הוא הוציא אותו והכדור
צנח על חולצתו.
"תעשה מה ששארי אומרת לך, תמהר!" הוא
לא חשב פעמיים.
הוא ישאל שאלות אחר כך.
רץ אחרי שארי במדרגות הוא צעק אחריה – "למה לא
מעלית?" ואז נזכר ששנייה קודם לכן אמר לעצמו לא לשאול שאלות.
"מסוכן!" החזירה לו והמשיכה לרוץ במהירות.
"היא זריזה" אמר מנשף והמשיך לרוץ.
יוצאים מדלת אחורית של המלון הם המשיכו לרוץ – לפתע
שארי תפסה את ידו והתעתקה.
הם היו בדירתו בפריז.
"איך...?" לפני שהספיק לשאול הוא השתתק.
"תתחיל לארוז" דראקו נעמד מתנשף –
"מה?"
"מה, מה? הבן זונה הלשין עלייך! תסתכל החוצה כל
הרחוב יתמלא באוכלי מוות בעוד פחות מחמש דקות!" מוציאה מזוודה מהארון והחלה לכשף את חפציו של
דראקו, להקטין אותם ולדחוף למזוודה.
"מה זאת אומרת אוכלי מוות? פה? בפריז? הלשין?
מי?" ההיסטריה הכתה בו "איך את יודעת שאוכלי מוות עוקבים אחרי?"
עוצרת מנשפת ומעיפה את שיערה לאחור.
"מאלפוי!" צעקה עליו "בלייז הבן זונה לא
עמד במילה שלו והלשין לסנייפ על מיקומך! תזיז את התחת ותתחיל לארוז!" עדין
עומד קפוא הוא התחיל להריץ במוחו את הפרטים.
"מאיפה את יודעת על בלייז? אף פעם לא סיפרתי לך
עליו או על סנייפ.. ולאן נעלם המבטא הצרפתי שלך?" סוטרת לו בחוזקה שארי
התחילה לצעוק –
"אתה רוצה לצאת מכאן חיי או לקבל תשובות עכשיו?
אני אסביר לך אחר כך!" מהנהן עדיין בשוק הוא התחיל לארוז את הדברים ששארי כבר
כיווצה אל תוך המזוודה.
"אין זמן" אמרה וסגרה את המזוודה "יש
משהו שחשוב לך לקחת?" שאלה במהירות.
דראקו הלך אל המטבחון הקטן והוציא מאחד הארונות קופסת
נעליים.
"רק את זה" אמר ובהה בה בחולמנות.
הסניץ' שוב התחמם והתעופף – מבוהל הוא תפס מיד בפתק
שיצא ובהה בו.
- "רוץ!" -
"רוץ? למה הוא מתכוון בלרוץ? לאן?" שארי פתחה
עיניים וכיוונה את שרביטה למזוודות שנעלמו באוויר.
"מהר!" היא תפסה בידו והם נעלמו בדיוק שצללים
שחורים נכנסו לדירה והחלו להרוס ולנפץ כל סנטימטר של הדירה הקטנה.
-
תוך שעתיים כל המסדר היה בדרך גרימלונד. הרמיוני הופיע
במרכז הדירה.
"הרמיוני איך...?"
"אין זמן!" צעקה והתנשפה. "השארתי את
רמוס לבד בווינה.."
"מה עשיתם בווינה?" שאלה מולי בדאגה.
"אין זמן להסברים! נוויל קולינס וצ'ו כלואים
באחוזת מאלפוי!" קולות הפתעה היו בין המתכנסים "אין לנו זמן לזה!"
צעקה שוב הרמיוני "מפקדת צ"ד הותקפה הבוקר ע"י קראב וגוייל ונלקחו
שבויים! חייבים לפעול עכשיו! צריך קבוצה שתישאר כאן ותעשה חיפוש אחרי חברי צ"ד
שמתחבאים ותספק להם מחבוא מזון וכל מה שהם צריכים! – השאר בואו איתי!"
-
הארי עדיין הקשיב דרך החור בקיר לאחיות
הרמיוני כבר התעתקה לדרך גרימלונד והוא הודיע לשארי על
ההתפתחויות.
בנוסף שלח הודעה לדראקו ואמר לו לשתף פעולה – שארי
הולכת עכשיו לחשוף את זהותה והמצב יהיה מסוכן. הוא צריך להרגיע אותו איכשהו ולתת
לה זמן להסביר.
נרקיסיה ובלטריקס צחקו בקולי קולות קוראות את המכתב שוב
ושוב.
"דראקו יקירי.. אתה לא תתחמק ממני שוב" אמרה
נרקיסיה וקרעה את המכתב לחתיכות.
"אחותי היקרה!" הודיעה בלטריקס "המצב
מעיר לנו פנים היום! אני אומרת שנצא לצייד מוגלגים בדרום, מה את אומרת?" הארי
אגרף את ידיו.
הוא חייב לפעול עכשיו, לפני שייעלמו.
-
"אני לא מבין כלום!" צעק דראקו צועד הלוך
ושוב בדירה.
שארי הסתובבה בדירה ושלחה כשפי הגנה לכל כיוון.
"אנחנו פה רק לכמה שעות ואז עוברים לדירת
מסתור" שארי עדין לא נתנה לו הסברים והיא המשיכה להסתובב להטיל כשפים.
"שארי! אם זה בכלל איך שקוראים לך.. אני רוצה לדעת
מה הולך פה!" מורידה את שרביטה בעייפות הוא הסתובבה אליו – הוא שם לב שעיניה
אדומות ושקיות שחורות מתחת לעיניה.
"דראקו, תקשיב ותקשיב לי טוב – לא ישנתי כל הלילה
בגללך ועכשיו חיי נמצאים שוב בסכנה בגללך – אז תעשה לי טובה ותסתום את הפה ותן לנו
לטפל במצב עד שהוא יירגע. הרבה קורה עכשיו ואני אתן לך את כל ההסברים שאני יכולה
שנהיה במקום בטוח. אז תהיה יעיל ותכין איזה תה!" את המשפט האחרון היא צעקה בתסכול והמשיכה לשלוח
כשפים לקירות הדירה.
"בסדר.. עצבנית" אמר באדישות וניגש למטבחון
לחמם מים.
Long ... isn't it ?
Hope you had fun - I know I did.
Have a safety day... the bast thing I can wish for you this days
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הדס?