פוסט אחרון נכתב ב11.6.12...
מה שאומר, שלא נכנסתי לפה, ולישראבלוג בכלל מסתבר.. כבר יותר משלושה חודשים.
Burn.
אז ככה,
No muse.
לא מצלמת
לא כותבת
לא קוראת
לא מציירת
לא מפסלת
לא עושה את הדברים
שאני יודעת
שעושים לי טוב.
ולמה?
כי לא בא לי...
כי לא זורם לי ..
כי אין לי באמת תרוץ.
סיימתי עם האומנות כי בית הספר נגמר והתחלתי שלב חדש.
חבל לי שאין לי סדנה בבית שגם בה אני אוכל לעבוד.. אבל כרגע אני לא רואה כמה זה באמת ראלי.
בעוד אני אהיה בבית פחות ופחות ככל שתמשיך השנה..
יומיים אחרי שסימתי עם הבגרויות באומנות ידעתי שאני אתגעגע לזה... שאני כבר מתגעגעת.
שקבלתי את הציונים כאילו אמר לי, זהו - נגמר.
אבל לא בא לי שזה יגמר, כי זה פורקן שלי כי זה להסביר בלי לתת הסבר וזה ליצור בלי לחשוב
לתת מעצמך משהו שלא ידעת שיש בך גם עם זאת ערמה של זבל - זה גם אומר משהו.
אני לא מצלמת?... כי אין לי זמן? כי המצלמה כבדה?
כי התמונות שלי "לא אכותיות" ? כי המצלמה שלי "ישנה" ?
לא... אני אוהבת את המצלמה שלי מאוד ואת מה שהיא יכולה לתת..
כמובן שהייתי שמחה למצלמת SLR ולא רק דמוי, למצלמה שאפשר לשנות בה יותר מ3 פונקציות
למצלמה שבטריות נטענות עובדות בה או שצריכה חיבור לחשמל -בטריות זה פשוט בזבוז.
המצלמה שלי טובה, היא חמודה, בינונית - מספר אנשים אמרו לי למכור אותה ולשדרג...
אבל קבלתי אותה מאבא ליומולדת ואני אוהבת אותה והיא לא גרועה - פשוט יש טובות ממנה.
אז, קונפליקט הבינוניות... וחוצמזה? אני סתם מחפשת ריגושים בשבילה וכרגע הכל דיי יבש.
לא כותבת, לא קוראת - same reason both...
לא מוצעת על מה, לא מוצאת מה - הכל נראה רדוד מידי ..
נכון יש הרבה מה לכתוב \ לדבר על איראן המלחמה, טרוריסטים, פליטים, המחירים שלא מפסיקים לעלות...
אבל כמה אני יכולה להתעצבן? חלאס לא בא לי - ני רק מכילה ומכילה צרות של אחרים ולמי זה טוב?
נכון, יש מליינטלפים (שיי... לא השתמשתי במילה הזאת שנים) ספרים, שאני בטוחה שאני רק אפתח אותם אני לא אסכים לעזוב אותם לרגע.
אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי להכנס לזה עכשיו, ספר זה עולם ומלואו מבחינתי, זאת לא כתבה שקראת ו"עברת הלאה"
אני יושבת על ספר, חושבת על ספר, מתעמקת על ספר לוקחת אל עצמי את הספר - כי אחרת לא הייתי מתחילה\ממשיכה לקרוא אותו.
וגם את זה אני לא יכולה להרשות לעצמי - אני חייבת להשאר כאן איפה שאני עכשיו, בלי הסכות דעת בלי "גירויים חיצוניים".
אני עושה הכי טוב מה שאני עושה כאשר הראש שלי לא עסוק בדמות שכרגע עומדת על קצה הצוק ושואלת את עצמה שאלות פילוסופיות על חיים ומוות - או פאקינג נערה מתבגרת בת 17 שכל מה שהיא רוצה זה פאקינג "לעשות אהבה" עם החבר שלה הבעיה היא שהוא פאקינג ערפד והוא יכול להרוג אותה - שיואו! -
מודה ומתוודה קראתי את כל הסידרה - הסרטים נוראיים. הספרים לא פחות גרועים אבל קראתי את זה איך שזה יצא.. ותעשו חישוב הייתי בדיוק בגיל שזה היה קיצי חמוד חביב... ממה שאני כן זוכרת, הכי אהבתי את הספר השלישי - כנראה משהו שם היה באמת ספר.
NEXT....
אז מה עכשיו?
אני אגיע כל חצי שנה אעשה פוסט באורך גיליון קוקה קולה ואלך?
אולי.
מי יודע.
אז, בזמן הזה הספקתי לסיים בית ספר, לגלות שיש לי תעודת בגרות מלאה - נכון ממוצא לא משהו אבל סבבה..
(אני חייבת לבדוק בונוסים.. הוו...)
התקבלתי לשנת שירות
התחלתי שנת שירות
הכרתי קומונה מדהימה
עשיתי מלא טעויות
עבדתי בכלבו
הייתי בברלין המדהימה
הייתי בברצלונה המקסימה
טילתי בת"א וביפו
חליתי 2\3 פעמים... מי סופר.
אכלתי אוכל טוב
ואני עושה פוסט ביום כיפור...
כזו כופרת!!!!!
אז, בקשר לכיפור, בצורה הכי מתומצתת שאוכל -
אני לא מאמינה בזה.
נכון, צריך לעשות סדר עם עצמך -
אבל אל תקבע לעצמך יום - תקבע לעצמך שאתה מקבל את ההתנצלות כי זה נכון לעשות את זה
תקבע לעצמך שאתה מתנצל כי זה נכון לעשות - ולא כי אתה צריך
אני לא אעביר את הגוף שלי סבל שהוא לא צריך לעבור
"צמתי" עכשיו יומיים כי הייתי חולה ולא יכולתי לאכול -
מצטערת, אני לא מונעת מעצמי אוכל, אני אמצע את הדרכים שלי לעשות השלמה עם עצמי בלי הצורך בלצום.
אבל
אני לא אוכל לאנשים מול הפנים בכיפור
אני לא אהיה במחשב מול הפרצוף של אמא שלי שהיא צמה
ואני אכבד את העובדה שהיא מכבדת את כיפור- או כל אדם אחר.
שיהיה צום קל וגמר חתימה טובה.
אני.
בנקוק 2011
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הדס?