אז, אחרי העדרות - של... מספיק זמן.
חזרתי לי..
מה הספקתי לעשות מאז הפוסט האחרון?
להתחיל יב'
להתחיל להלחץ
לעשות 3 טסטים ולהכשל בהם (מוכשרת שכמותי) - ולהגנתי, אני לומדת במקום הכי מעצבן בארץ.
להתחיל להכשל
הייתי בתאילנד למשך שבועיים!
5 ימים בבנגקוק, יומיים בצ'ינאג מאיי, יומיים בצ'יאנג ריי וארבעה ימים בפוקט.
- מבטיחה להעלות תמונות בהזדמנות לאחד הבלוגים -
נרשמתי לשנת שירות ועוד לא שלחתי תופס לדחות את הצבא (שכבר קבע לי תאריך גיוס אבל מסרב לשלוח לי מנילה כבר ארבעה חודשים)
התקשרו אלי משתי פנימיות לקנסים ואחת שלחה אימייל שהיא מעונינת שאגיע לקנס.
נחמד, לא כך?
גלעד שליט חזר לארץ - שכן לא רחוק למען האמת - וברוך שובו וכולם שמחים בשמחתו ושמחת משפחתו (הוא הגיע לארץ יום אחרי שחזרתי)
הספקתי לנסוע לדימונה לטקס של אח שלי ולהגיד בשיא הטבעיות שממש נעים לי (אחרי החום של תאילנד, זה היה שטויות בשבילי!)
השלמתי שעות עבודה שהחסרתי - קררררעתי תתחת!!!
קבלתי את הכרטיס הירוק שלי סופסוף (:
ו- סיימתי, לשם שינוי, סיפור שכתבתי.
וזה הנושא של היום בעצם.
הייתה לי מוזה... מזה מוזה - בערך שבועיים לפני שטסתי.
והיא הגיעה בצורה מאוד קיצית, קלילה ומעט צפויה (לאנשים מסוימים)
כתבתי הארקו.
מה זה? - זה פאנפיק שהנושא המרכזי שלו זו מערכת יחסים בין הארי פוטר, לדראקו מאלפוי.
הזוי, לא מקובל - קצת... סוג של "ילדות בנות 12" - אבל לא יכולתי להתאפק.
כתבתי בדיוק - 100 עמודי ווארד.
הוא מחולק (אם אני לא טועה) ל7 חלקים + אפילוג.
עברתי עליו ברפרוף - אז יכול להיות שימצאו, המון, טעויות.
יש לי... בעיה של שגיאות כתיב ואני מקווה שהצלחתי להתגבר על רומן - הווארד הפסיק לתקן לי אותן בשלב מסוים -
התייאש ממני.
אז - תהנו?
בתור התחלה, כתבתי פתיחה והצגת הדברים.
אחר כך, חלק ראשון - תהיו מוכנים לזה, זה לא קצר.
אני... אני מרוצה ממנו - הוא חמוד ואני בכיף אקרא אותו שוב מההתחלה אל הסוף.
אשמח לתגובה בונה (:
מגע של קסם
דמויות
ראשיות :
דיי (D) - דראקו (לא משתמש יותר בשם המשפחה שלו)
הארי פוטר – כמעט אף פעם לא נראה כמו שהוא בד"כ, כל
הזמן מחופש
מקום : פריז, רומא ולונדון.
זמן: שלוש
שנים אחרי בית הספר.
התעלמות
מהספר השביעי ופרטים נוספים.
וולדמורט עוד
לא מת והוא והתומכים שלו שולטים בעולם הקסמים באנגליה.
השענות חלקית
על הספרים.
רקע -
דראקו - ברח מאנגליה בסיום הלימודים כי לא רצה
להצטרף לצד האפל. נרדף ע"י בלאיז שיודע על מיקומו וחוזר שוב ושוב להטריד אותו
ולסחוט אותו.
הוא עובד
בתור דיי-ג'יי מצליח במרכז העיר אבל הוא לא מתפתח מעבר למועדון הקבוע שלו.
בהתחלה בכלל
התחיל במלצרות ומעט בתור ברמן. חיי באזור מוגלגי מעורב עם קוסמים.
מאריך את
השיער ומטיל קסם על עיניו שיהיו חומות, עקב תקלה הראיה שלו מטשטשת והוא צריך לכבוש
משקפיים. אביו נהרג באחד הקרבות ואימו מאשימה אותו בכך שלא היה בקרב ליד אביו
ומחפשת אותו כנקמה. בגלל עריקתו הוא נשלל משרביטו ואינו יכול לעשות יותר קסמים
בשרביט.
הארי - מואשם בבגידה ובעריקה לצד האפל בורח מהחוק. במסווה
של לופין -(שמת בתאונת אימונים ולא בקרב בכבוד). עם שיקוי פוליצימי - הוא חוזר למפגשי מסדר ועוזר
למסדר בסתר. יש לו דירות מסתור בלונדון מתחת לרחוב אוקספורד, ברומא, ופריז
(המרכזיות) בנוסף לדירות אחרות שמוזכרות רק כדרך אגב.
בעזרתה של
הרמיוני היחידה שיודעת עליו כלופין הוא נפתר מהצלקת שעל מצחו ותיקן את ראייתו. משתמש
בשרביטו של לופין ושלו מוחבא בכספת באחת הדירות – כי יש עליו קסם איתור.
כללי-
המצב הכלכלי
והחברתי בלונדון קשה ויש הרבה עניים ברחובות – הוגוורטס נפרץ ונשלט ע"י אוכלי
המוות. שני בתי הספר האחרים קבלו אליהם את התלמידים הנמלטים ועדיין מקום בטוח
לתומכי דמבלדור. הדירה של סיוריוס בכיכר גרימולד עדיין שייכת להארי אבל משמשת מבצר
למסדר עוף החול.
רון מת.
מקונגול מתה. כל המסדר ירד למחתרת.
משרד הקסמים
הושמד ועכשיו וולדמורט ותומכיו שולטים בכל תחומי החיים בבריטניה.
חלק א'
המוזיקה מחשמלת, מרגישים אותה חודרת אל העצמות ומעבירה
צמרמורת נעימה שהולכת לכל אורך הגב – מעקצצת ברגלים וגורמת לחיוך טיפשי להיווצר על
השפתיים.
אצבעותיו החלו לתופף ללא מחשבה על הבר והמוזיקה דופקת
באוזניו – בקבוק הבירה השני בידו והוא מפטפט עם בחורה צעירה שעל גופה לא יותר מידי
בגדים.
היא הריחה ריח מתוק של בושם מעורבב עם אלכוהול.
שיערה נח בעדינות על פניה הלבביים ושפתיה נסגרו סביב קש
המשקה שבידה.
מסתכל מבט נוסף על ישבנה ומחליט שהמזל משחק לו היום
לטובה.
הוא אוהב את פריז.
הבוס החליט לפנק אותו החודש ונתן לו בונוס יפה לסגור את
החודש.
סופסוף הוא יוכל לשלם את שכר הדירה הנוראי לבעל הדירה הקירח.
הערב המועדון היה גדוש באנשים ולכולם היה מצב רוח מרומם.
קפצו והשתגעו לצלילי המוזיקה שדפקה באוזניהם –
המוזיקה שיצאה מבין שתי ידי ועשר אצבעותיי.
האווירה הייתה טובה ונראה שהבוס מרוצה מסדר העניינים.
השעה עשרים ל11, יש לו עוד שעה ועשרים דקות למשמרת - חושב
לחכות עם השירים המפציצים לעשרים דקות האחרונות של המשמרת.
זה הסוד שלו, להפציץ בקסם שלו בדקות האחרונות וכך לדאוג
שהקהל יבקש אותו ליותר זמן, וכך כולם מאושרים. השכר שלו עולה, הבונוס גדל, המעריצים
חוזרים, הבוס שמח וכולם מרוויחים.
הארי שם את ידו סביב כתפיה של הבחורה ששכח את שמה.
בצחקוק מובך היא הפנתה את מבטה אליו והוא שסבלנותו פקעה
מזמן מהמשחק המקדים המתיש חייך אליה את חיוכו המזמין והצמיד אותה אליו.
מבוישת ושיכורה היא תפסה בפניו ונשקה לו – מרגיש את
האלכוהול בלשונה שבפיו ובהבל נשימה הוא הצמיד אותה אליו מעביר את ידו הפנויה על
גבה –
מסוחררת מעט היא התנתקה משפתיו וחיוך גדול התפרס על
פניה "וואו..." מלמלה והעבירה את ידה על חזהו.
"הו, עוד לא ראית כלום" השיב בחיוך שובב
והניח לבקבוק הריק להישאר על הבר.
-
השעה 11 בלילה, יש לו שלוש דקות של שיר בנוי ומוכן וזה
הזמן לצאת להפסקת שירותים ולעבור דרך הבר לחטוף איזה שוט מעיר מצ'יטו.
פורע את שיערו ומניח לו ליפול כל כתפיו בעייפות הוא
התקדם לכיוון השירותים.
הדלת נפתחה עוד לפני שהוא הספיק להגיע לידית ומשם יצאה
בחורונת צעירה מכפתרת את חולצתה ופניה לוהטות בצבע אדום – עיניה נוצצות והיא מקפצת
חזרה אל רחבת הריקודים. מסתכל לאחור וקולט את ישבנה נעלם בהמון.
מחייך חיוך נבזי ומנענע בראשו, יש עוד את אלו.
צועד צעד מהיר לתוך השירותים ונתקע במשהו קשה וחזק
כנגדו
"מצטער" מלמל, משפשף את ראשו ומסתכל למעלה.
מעליו בסנטימטרים לא רבים עמד בחור יפיפה – אולי הכי
יפה שראה בכל מימיו.
הוא שפשף את ראשו גם וחייך אליו חיוך מבין –
"זה בסדר" אמר בלי להסתכל על פניו של דראקו
והמשיך אל המסיבה.
בצעד מהיר הוא סגר את הדלת מאחוריו ובהה בקיר בתדהמה.
ליבו פועם בחוזקה ועיניו פעורות – לבחור היו כתפיים רחבות ומעוצבות, חזהו שטוח
ושריריו נראו מבעד לחולצתו הפשוטה, צווארו ארוך ושרירי ותווי פניו מסורטטים להפליא
– שיערו הבלונדיני הקצר מעוצב לקוצים קטנים ועדינים ועיניו הירוקות.. וואו! אילו
עיניים!
-
אחרי שיצא מהשירותים ונתקע בבחור הקטן הוא החליט שזה לא
סיפק אותו.
למרות מיומנותה של הבחורה וכמה שהסקס נחשב לטוב, זה לא
היה מספיק.
הוא צריך משהו שירגיע אותו וייתן לו סופסוף לישון בלילה
בלי להתעורר.
מתיישב שוב על הבר, הפעם מזמין ויסקי אש.
הרחוב הזה היה רחוב מעורב, של קוסמים ומוגלגים.
המוגלגים לא חשו בנוכחותם המוזרה של הקוסמים, והם מצידם
שמרו על פרופיל נמוך ובעזרת קסמים פשוטים הצליחו לשמור על אורך חיים רגיל.
הדירה שלו במרחק כמה רחובות הייתה ריקה מידי היום, הוא
לא יוכל להישאר בה יותר מחמש דקות מבלי לאבד את הראש. הרעיון של סקס לא מחייב תפסה
את מחשבתו והוא מיהר לחפש פאב או מועדון שרחוק לפחות שישה רחובות מהדירה שלו.
הרמיוני שלחה יום קודם מכתב המוסר את פרטי הועדה
האחרונה של המסדר – הם לא מתקדמים לשום מקום.
וולדמורט עדין בעליונה ורחובות לונדון במצב מחפיר.
אבל פריז, פריז מדהימה.
-
דראקו סיים את הצ'יסר במהירות ומיהר חזרה אל העמדה שלו –
השיר עומד להסתיים והוא עוד לא סידר את השיר שיבוא אחריו. מכוון וואליום ומגביר את
הבאסים, מנמיך את צלילי הליווי וממתן את צלילי כלי ההקשה – מוסיף מוטיב אלקטרוני
חוזר והנה השיר מוכן בזמן. זה התחיל כאזעקה ומיד אחריה התחילו דפיקות לב מהירות
שהפכו לקו אחד רציף – מיד אחריהן בבום התחיל השיר, שיר כזה שדרש מכל הרוקדים להרים
את רגליהם ולקפוץ.
מרוצה מהתוצאה הספונטנית הוא הרים את ראשו אל הבר מחפש
את מצ'יטו.. שיביא לו ככה בקבוק בירה להעשיר את הערב.
על הבר ישב לא אחר מהבלונדיני ממקודם, נשימתו נעתקה
והוא בלע את רוקו בקול –
הוא היה כל כך מושלם.
-
נראה היה שהקהל מתעייף, היה אחת עשרה וחצי והארי הרגיש
קצת מנומם. הוא לא מצא את הטרף הבא שלו ונראה שהערב המסעיר לא מניב תוצאות נוספות.
הברמן החביב הציע לו משקה נוסף והוא סרב בנימוס – הוא רצה
להגיע לדירה בלי להתגנזז בדרך. הברמן נשען לפניו והביט קדימה לוחש לאדם שישב לצידו
משהו וההוא חייך.
הארי הסתובב לראות על מה הם מתלחששים, מסתכל בקהל
הרוקדים ולא מוצא את הנדון.
הברמן החמוד צחקק והצביע קדימה. הארי הרים את מבטו
לכיוון עמדת הדי ג'י אך זאת בדיוק הוחשכה שהפנס עבר ממנה אל הרוקדים.
"הוא מקסים" הברמן אמר לוחץ על כתפו של שכנו.
הארי הסתובב חזרה אל הבר, בוחן את התפריט ומנסה להקשיב
לשיחה של שכניו.
"הוא באמת נראה מצוין.. הוא מפה?" שאל שכנו.
הברמן והשכן המשיכו לדבר על הדי ג'יי המוחשך –
שמו המקומי הוא דיי (D), אף אחד לא יודע איפה הוא באמת
גר, הוא מושך אליו את כל הנשים והגברים כאחד אבל הוא אינו מתרגש ממחזרים ויודע איך
להפטר מהם באלגנטיות. אצבעותיו זריזות על הכפתורים ואין מוזיקה דומה לשלו.
הארי הממורמר צייר מעגלים עם אצבעו על הדלפק – נראה היה
שהשניים מדברים על אליל מין, וזה בדיוק מה שהוא היה צריך עכשיו.
סבלנותו פקעה והוא הסתובב וקפץ מהכיסא, הערב הזה לא
מתקדם לשום מקום והוא צריך לקום מוקדם לעבוד. מסתכל פעם אחרונה סביבו, מעביר יד
בשיערו הקצר ומרים את מבטו לבסוף לדיי ג'יי הנחשק. באותו רגע הזרקור העיר על האומן
שהרטיט את ליבו של הארי עם המוזיקה המקפיצה שלו.
שיערו הארוך היה אסוף לצמה דקה שנפלה על כתפו, פניו היו
מסורטטות ועצמות לחיו גבוהות. פניו חדות וגבותיו יוצרות מסגרת יפה לפניו. צווארו
צר וארוך וגופו חטוב אך לא שרירי. אצבעותיו הארוכות זזו במהירות על מקלדת המקשים
וקבוצת שיער קטנה נפלה על פניו. הארי המהופנט הסתכל כשיכור על מהלכיו – אין שום
סיכוי שהוא יוצא מפה בלי ללמוד את הבחור הזה מבפנים.
נדחק בין הרוקדים הוא נעמד במרכז הרחבה מוצא מקום
אסטרטגי - בודק שהמיקום שלו נמצא בדיוק היכן שהדיי ג'יי ירים את מבטו הוא יפגוש
בו.
זז לצלילים המחשמלים ומשתחרר הוא הרגיש גוף זר מתחכך בו
מאחור, עושה חצי סיבוב הוא מצא את עצמו רוקד צמוד אל בחורה גבוהה ודקה אשר שערה
הגלי ממסגר את פניה בצורה מתוקה, משתכר לריחה המתוק המעורבב בזיעה ואלכוהול של
הרוקדים – מהופנט מהמוזיקה הרועמת באוזניו הוא הרגיש בעננים.
לפתע הרגשה מוזרה – מין צמרמורת נעימה עברה בעורפו.
הוא הציץ הצידה לחפש את הדי ג'י – והנה בדיוק כמו שהוא
תכנן.
הדיי ג'י בחן אותו בחצי מבט – נראה שההימור שלו היה
נכון, הדי ג'י יודע מה טוב לו.
הארי הרים את מבטו ושלח מבט מתעניין בבלונדיני, כשהוא
קלט את מבטו הוא החזיר את מבטו לכפתורים – 'ביישן.. אתגר' הארי תפס במותניה של
שותפתו לריקוד והצמיד אותה מעט יותר אליו – מחזיר את מבטו אל הדי ג'י ששוב חזר
לבהות בהארי.
המבט שלהם התנגש והם פשוט הסתכלו אחד על השני בתאווה.
הארי העלה את החיוך המזמין שלו על שפתיו ומצמץ בעיניו.
-
דראקו קלט אותו, את היצור המושלם הזה בוהה בו ודגדוג
נעים עבר בבטנו התחתונה.
הוא לקח נשימה עמוקה והסתכל חזרה קדימה – מבטו עדין
נעוץ בו וחיוך שובב עלה על שפתיו. הוא בלע את רוקו והרגיש שפיו מתייבש במהירות.
צמרמורת פחות נעימה ניקרה את עורפו – בחצי סיבוב ימינה
הוא קלט אותו בפינה.
מסתכל על השעון, יש לו עוד שמונה דקות, מספיק בשביל שני
שירים אחרונים – הוא חייב להפציץ. נותן מבט חודר אחרון אל ההחמצה של הערב ומחליף
את השיר הקופצני לשיר רועש, חזק ונועז הרבה יותר. צעקות אושר ושמחה נשמעו מהרחבה
והוא היה עסוק בהנדסת השיר לקהל.
הצמרמורת הדוקרת בעורפו לא עברה, הוא יודע מה צפוי לו
ברגע שיצא מהדלת האחורית כתמיד.
-
הארי ההמום פשוט נעמד במרכז הרחבה.
אף פעם, בחיים, אף אחד לא דחה אותו כמו שזה עשה עכשיו.
איך יכול להיות שהוא פשוט משך את מבטו ממנו והמשיך
להפציץ אפילו בלי שינוי קטן באווירה? אף אחד, אבל אף אחד לא מסרב להארי פוטר.
-
השעה 12 ודראקו פינה את הבמה לתקליטן הבא. המשמרת שלו
נגמרה והיא הייתה מעולה. ברגע שעבר את הוילון יד חסונה ושרירית נחה בכבדות על
כתפיו.
מתקפל מעט מכובדה ומהשרביט הנעוץ בצלעותיו הוא נגרר החוצה
על הסמטה.
ראשו מלא מחשבות, תוכניות המלטות, אבל הוא יודע שלשווא.
הרי הוא יקבל את מבוקשו ודראקו יישאר פצועה כתמיד, אין
דרך להתחמק מזה.
הקיר הקר מאחוריו מסמל לו שהנה, מגיע האמרה הקבועה.
"שלום לך מאלפוי" מלמל קול מריר.
דראקו רק הנהן ולא הרים את מבטו לפגוש בבחור השני.
"כבר לא אומרים שלום לחברים וותיקים?" אגרוף
מהיר לא איחר לבוא ולשתק אותו לקיר "אמא שלך כל כך תשמח לראות אותך בריא ושלם
מאלפוי.." שדם ניגר בפיו היא ירק על הרצפה עוד לא מוציא קול.
"אך אנחנו לא רוצים שזה יקרה, נכון דראקו?"
לשונו החמה לקקה את לחיו של דראקו – הוא מריח את הבל פיו המסריח ומוציא אוויר מהיר
מנחיריו.
"אני רואה שאתה לומד מהר.. ילד טוב" מלמל
לוכדו והתחיל ללטף את חזהו של דראקו מבעד לבגדיו. בולע את רוקו בכאב הוא מרגיש את
יד גסה במפסעה שלו, תופסת ולוחצת. מוציא נשימה מהירה של כאב אך עדין לא אומר דבר.
"ילד טוב.." מלמל הלוכד ונישק את דראקו על
שפתיו. דראקו ניתק את שפתיו מהבחור וירק על פניו – "ככה?" ידו התהדקה על
מפשעתו ודראקו הוציא על נהימת כאב.
"תזדיין" מלמל והרים את ראשו לקחת נשימת
אוויר קר לריאותיו.
"התחלנו ללכלך מאלפוי? סילנציו"
לחש והשתיק את דראקו שהמשיך לקלל ללא קול.
"ככה יותר טוב.. פּטריפיקוּס טוטאלוּס"
מלמל שוב – לחש נעילת גוף מלאה. "ככה לא תוכל לברוח לי.. נקבה" הופך אות
כשפניו נצמדות לקיר ומכנסיו מופשלות למטה – "אני מבטיח לך שאני איהנה מזה
יותר ממך" לחש לאוזנו.
שניה אחרי זה עיניו של דראקו נעצמו בכאב ופיו הוציא
צעקה ללא קול – הכאב היה בכל גופו והוא לא יכול לעשות כלום כנגד זה.
-
הארי איבד את עקבותיו של הדי ג'י ואכזבה מרה הורגשה
בבטנו. הוא לא וויתר והחליט לחזור מחר – הארי פוטר לא מוותר בקלות על מציאה כזאת.
השעה 11:30 וזה אומר שנשאר לבלונדיני עוד חצי שעה עד
סוף המשמרת.
הארי היה עסוק בשעה האחרונה לשכר את הברמן החמוד ולגרום
לו לפטפט. אך לשווא.
הברמן לא ידע יותר מידי על הדיי ג'יי.
כולם כאן קראו לו דיי והוא לא היה מהאזור.
רק בחצי השנה האחרונה הגיע לפריז ויש לו מבטא זר –
סקסי.
המשמרת שלו מתחילה מ9 וחצי בערב עד 12 בלילה. כולם פה
מטורפים עליו ואף אחד לא יודע מה הקסם שלו שמושך את המעריצים לחזור שוב ושוב
למועדון.
מתברר שכמעט אחרי כל משמרת מגיע איזה בחור חסון ולוקח
אותו מהדלת האחורית.
הארי לא הצליח להשיג מידע נוסף על דיי והיה עסוק רוב
הערב לשבת בפינה חשוכה צדדית ולבהות בו – ככל שבהה יותר החשק לזכות בו גבר. מזמן
זה לא קרה, שהוא הצליח אפילו למשך שעות קצרות להסיח את דעתו מהמטרה המרכזית ולסטות
למטרה צדדית פחות משנת חיים. ב11:40 פתאום המוזיקה נעשתה סוערת יותר, חזקה יותר,
ודרשה מכל היושבים לקום מהכיסאות ולהצטרף לריקודים. הארי בעצמו הרגיש שרגליו חסרות
מנוחה והוא חייב לזוז על הרחבה – לפרוק אנרגיות ולהרגיש את האדרנלין בגופו.
נכנס למרכז הרחבה שוב, מרגיש את האדרנלין מבצבץ בכל תאי
גופו הוא הרים את ראשו לתקרה ומרגיש את המוזיקה נשאבת לתוכו – הוא מתחיל לזוז
ולהרגיש את המוזיקה משתלטת עליו. מעטים הרגעים בהם הרגיש שהמוזיקה כל כך מקיפה
אותו ושולטת בו.
-
'הוא חזר' חשב לעצמו דראקו וחיוך קטן עלה על שפתיו.
נראה שההזדמנות בכל זאת לא חמקה מאצבעותיו.
מסתכל על הגוף זז בין ההמון – כאילו עמד על במה וכולם
היו רק רקדני הליווי – משהו בו פשוט הפנט. הוא חיפש במאגר ומצא את השירים הכי
איכותיים שלו, הוא רצה לרגש אותו הוא רצה לגרום לפיו להיפתח בתדהמה ולגרום לו
להרגיש את גופו שלו מתחמם –
ובמקצב מהיר הוא החליף את השיר – גורם לאנרגיות להשתנות
במהירות ולאווירה להתחמם. לרגע הכאב נשכח ורק המחשבה לגרום לגוף הזה להזיע האיצה
את תנועותיו של דראקו – הוא רצה לראות אותו זז.
בסיבוב חד הבחור המושלם הסתובב אל דראקו ובהה בו בפה פעור
–
דראקו שלח אליו חיוך קטן וסובב את התקליט –
חיוך הופיע על פניי הבחור הבלונדיני והוא החל לרקוד
בפרעות, כאילו אין אחר מלבדו על הרחבה, מוציא אנרגיות וחיי את המוזיקה.
גופו של דראקו החל להזיע מרגיש את חזהו מתמלא בחום בלתי
מוסבר – הבחור הזה גורם לו להוציא את הטוב ביותר, וזה עושה לו טוב.
-
דיי פשוט האיץ את קצב פעימות ליבו של הארי, הוא הרגיש
את המוזיקה נשאבת אל עורו וחודרת אל עורקיו – יחד עם דמו זורמת בכל הגוף ומגיעה אל
הלב, מרטיטה אותו וגורמת לו לזוז בפרעות על הרחבה. במבט מופתע על פניו הוא פנה
להסתכל על דיי, מופתע לראות שהוא בוהה בו ומחייך אליו חיוך זומם.
והארי בלי להתאמץ מידי קבל את מבוקשו – תשומת ליבו של
הבחור נערץ והמבוקש.
במבט שני – שדיי כבר חזר אל התקליט הוא ראה שיש שינוי
צבע בעורו באזור עינו, והיא נראתה מעט סגורה מהשנייה. לשנייה תנועותיו האטו והוא
תהה למקור הפנס. לפתע זרם חדש של קצב תפס את רגליו - חוזר לרקוד ביותר אנרגיות
שהאדרנלין רץ בגופו כמו שיקוי מעורר. שואף אוויר מחניק ומאושר מהרגע- בעוד חמש
דקות המשמרת נגמרת והוא הולך להכיר את הישבן של דיי מקרוב.
-
יוצא מאחורי הווילון, פונה ללכת לכיוון רחבת הריקודים –
הוא חייב לראות אותו מקרוב, הוא חייב להרגיש אותו ולהיות...
מחשבותיו נקטעו שידו החזקה של זאביני נכרכה סביב צווארו
במין חיבוק חונק.
"לאן אתה חושב שאתה הולך מותק?" לחש לאוזנו
ובחצי נשיקה חצי נשיכה התמקד באוזנו. פניו של דראקו נפלו והוא הרשה לו להוביל אותו
החוצה.
-
הארי ניסה לצאת מקבוצת הרוקדים ולגשת אל הצד האחורי של
הבר. זה לקח לו כמה דקות אך הוא מצא פרצה והצליח להגיע אל הבר.
הברמן החביב היה בקרבת מקום מגיש בזריזות ויעילות בעזרת
קסם מוסתר משקאות ליושבים.
"היי" קרא לו.
ברגע שהברמן שמע את קולו כאילו שכח מההזמנות האחרות
ופנה אליו
"מה אני יכול להביא לך?" שאל שחיוך על פניו.
"יש פה איזו דלת אחורית?" שאל בתמימות
"יש איזו סטוקרית שאני מנסה להוריד מהזנב כבר שעה.." האמת שהארי פשוט לא
ראה בשום מקום את דיי, והוא היה דיי בטוח שהוא איפשהו מאחורי הקלעים.
הברמן נראה מעט מאוכזב אבל מיד החיוך חזר לפניו –
"בטח. פה מאחורי הוילון הכחול יש דלת נסתרת לסמטה
קטנה מהצד השני של הרחוב" הארי חייך את החיוך הכובש שלו אל הברמן, הוא הרגיש
שמגיע לו פרס על העזרה שלו, והברמן בתמורה בהה בו בחיוך חולמני.
הארי פנה אל הוילון – מוצא את הדלת האחורית בקלות.
לא היה שם שום דבר חוץ מכמה קופסאות עם בקבוקים ריקים
ותאורה שלא בשימוש – מסתכל סביב הוא לא ראה איש. מחליט שאין לו יותר מה לחפש פה
וכנראה דיי שוב ברח לו מתחת לאף.
הוא לא התכוון להמשיך לרדוף אחריו – רודפים אחרי הארי
פוטר ולא להפך. הארי החליט לצאת מהדלת האחורית אל סמטה.
היא הייתה קטנה וחשוכה – מסתכל סביב בעוד הדלת נסגרת
בשקט מאחריו.
השקט בחוץ היה מוזר, אווירה לא נעימה הייתה באוויר.
מסתכל סביבו אך לא ראה דבר. רעשים קטנים נשמעו מאחורי
ערמת קרטונים – רעש של אנחה, של גופים הזזים זה לזה – הארי חייך לעצמו וחשב שזה
מקום אפילו יותר מגעיל מהשירותים לעשות בו סקס. מסוקרן מעט הוא הציץ מאחורי
הגרוטאות עם חיוך ממזרי – רואה בחור בלונדיני רחב וגבוהה עם יד אחת על הקיר
והשנייה על ישבנו של בחור אחר.
'יותר מעניין' חשב לעצמו והחיוך גדל על שפתיו.
הבחור הגדול הרים את ראשו בעונג ונראה שהוא מגביר את
קצבו. מתחתיו הבחור הצנום הוריד את ראשו לבהות ברצפה.
הארי שהיה עסוק בישבנו המוצק של העומד הוסח מיד שראה את
פניו הכאובות של הבחור מלפנים, עיניו מקובצות והוא נשך את שפתיו בכאב – פותח את
פיו וצועק ללא קול. ידו צמודות לגופו ורגליו מקובעות לרצפה בתנוחה לא טבעית.
'לעזאזל!!' חשב הארי ומיהר להוציא את שרביטו.
"אינקרצרוס!" צעק הארי וחבלים יצאו
מקצה שרביטו והפילו את הבחור העומד אל הרצפה. החבלים קשרו אותו ללא יכולת לזוז או
להגיע אל שרביטו.
"לעזאזל!" צעק הבלונדיני השרירי מקופל על
הרצפה.
הבחור השני נפל על הרצפה שפניו קבורות בין רגליו – הלחש
שקבל אותו התפוגג ברגע שהארי לכד את הבחור השני בחבלים.
"אתה בסדר?" שאל הארי פונה אל הבחור שהתכרבל
בתוך עצמו.
מדמם עם סימנים כחולים בכל גופו הוא פשוט היה שם – כאוב
וקטן.
הארי ההמום הרים את פניו של הפגוע ופאר את פיו בשנית.
"דיי!" הוא אמר בשתיקה צורמת.
דיי הרים את פניו ונראה מעט מופתע שהזכירו את שמו.
"הו.." מלמל שראה את הארי "אתה.."
חיוך קטן עלה על שפתיו ונראה שעיניו האטומות מקבלות ברק
קטן.
הארי נגע באצבעותיו בכתם הכחול שמסביב לעינו של דיי,
מבוהל ומבולבל – אז הוא כן קיבל מכות. לרגע מחשבה אגואיסטית עברה במוחו – אם בחור
עדין כזה באמת שווה את ההתעסקות שלו בו – אבל המחשבה מיד עזבה את ראשו כשדיי התקבץ
שוב בכאב. הארי לא היה בטוח שהוא יכול להשתמש בקסם – הוא לא ידע אם הבחור מוגלג או
קוסם. אבל אחרי כל מה שקרה, עם נעילת הגוף וההשתקה לא נראה לו שמשהו נוסף יערער את
שפיותו יותר – ותמיד ישנו קסם זיכרון.
מוציא את שרביטו ומלמל "אפיסקי"
נשמע קראק ודיי התיישר – נראה היה שאחת הצלעות שלו הייתה שבורה ולכן לא הצליח
לעמוד ישר ללא כוח הקסם.
חוזר לנשום רגיל דיי הרים את מבטו אל הארי אבל לא אמר
מילה.
לאחר מכן קם – הרים את מכנסיו ופנה ללכת.
"חכה!" קרא לו הארי ותפס את ידו.
"מה אתה רוצה?" מלמל דיי. קולו ערער את הארי.
הוא לא ציפה לשמוע קול בטוח – הוא ציפה לשמוע קול מפוחד
ושקט שמתחנן לעזרה.
"יש לי כמה דברים שיכולים לעזור לך.. " אמר
בחיוך אוהד מעט מתנצל.
"זה בסדר" החזיר דיי והפנה את מבטו "יש
לי כמה שיקויים בדירה לכאב, והסימנים הכחולים יעברו עם הזמן" הארי לא היה
מופתע שהוא קוסם, רק הופתע שהוא לא השתמש בקסם עד עכשיו.
"תן לי
לעזור לך" אמר הארי ותפס בידו של דראקו.
-
דראקו הסתובב ונעץ את מבטו המאלפויי ביותר שהצליח לעשות
במצבו הנוכחי – הוא הרגיש שהוא נמשך לבחור שמולו אבל מצד שני התבייש לעמוד מול
מישהו שכרגע הציל אותו מסוג של אונס. כאשר ישר את עיניו לעיני הבחור הוא הרגיש
פתאום שמשהו לא נותן לו לכעוס, העיניים הירוקות האלו הרגישו כל כך מוכרות, מגנות,
חמות ומקבלות שהיה לו קשה ללבוש את מסכת הקרח שלו.
לבסוף הוא פשוט עמד שם ולא עשה כלום.
לא נותן אישור לעזרתו של הארי אך גם לא ביטל אותה.
הארי הסתובב על עקביו והתקדם אל האדם השוכב על הרצפה
קבול.
"הקסם יתפוגג בעוד כמה דקות" אמר בקול קר
וזועם – דראקו הרגיש את בטנו מתהפכת ואינו ידע איך להגיב לכעסו של הבחור שמולו.
-
"פורנונקולוס" ממל הארי – לאחר
שהטיל על זאביני את הקללה פנה לאחור, תפס בידו של דראקו ומשך אותו מהסמטה.
דראקו הסתכל לאחור לראות את גופו החשוף של זאביני מתמלא
בשניות בשלפוחיות מוגלתיות. בהפתעה גדולה הוא חזר להביט במי שמשך אותו אל ספסל
בצידו השני של הרחוב השומם.
הם התיישבו מתחת לפנס רחוב והארי בדק את פצעיו של דראקו
– "יש לי פה את השיקוי הזה שאמור להקל על הכאבים שלך" אמר והוציא
בקבוקון קטן מכיס מכנסיו. מה שנראה קצת חסר היגיון בעוד המכנס שלבש היה כל כך צמוד
לגופו שלא נראה היה שיש מקום להכניס לשם משהו.
הארי הוציא את השרביט מכיסו וכיוון אותו לראשו של דראקו
–
"היי!" אמר בהתרעה והתרחק לקצה הספסל.
הארי רק חייך אליו והסביר "זה קסם שאני המצאתי
לפני כמה שנים, זה יעלים לך את הסימנים הכחולים והכאב אני מקווה יעבור עד
הבוקר" דראקו הנהן באי אמון ונתן לגבר הזר להטיל כישוף אילם על פניו.
הוא הרגיש דגדוג קל במצחו כשהוא הטיל את הכישוף. חוץ
מזה לא הורגשה השפעה על הקסם. "יש לך עוד מקומות כחולים?" שאל הארי בוחן
את הבחור שמולו.
דראקו לא הגיב – הוא לא אהב שמתנהגים אליו כמו אל ילד
קטן.
הארי הסתכל סביבו, היו מעט מאוד אנשים ברחוב – חלק סתם
ישבו בספסלים, עישנו או שתו. הוא תפס בידו של דראקו המופתע ונכנס לסמטה מעט מוארת
יותר מהקודמת.
"תראה לי" אמר בדרישה.
"סליחה? מה אתה חושב שאתה עושה? הפכת להיות המשגיח
שלי? אני יכול לדאוג לעצמי!" פתאום המצב לא התאים כל כך לדראקו, הוא הרגיש פגיע
יותר מאשר מול זאביני.
הוא לא רצה להראות חולשה או שכואב לו – במיוחד לא בפני
הבחור המושלם הזה שעומד מולו ורק – "היי!" קרא בעוד מכנסיו הורדו והארי
ירד על ברכיו להסתכל על מעלליו של זאביני.
"לעזאזל!"
פניו של דראקו האדימו כמו עגבנייה בשלה – הארי העביר את ידו על רגלו של דראקו לכל
אורכה והוא לקח צעד אחורה שצמרמורת נעימה עברה בגבו.
"מה אתה עושה?" שאל מרים מעט את קולו – אין
לו אפשרות להתגונן חוץ משני אגרופיו.
"אל תזוז" אמר הארי בתוקפנות ותפס ברגלו של
דראקו.
לפני שהוא הספיק להגיב הוא הרגיש עקצוץ מגרד בתוך ירכו –
פניו נעשו עכשיו יותר אדומים מהעגבנייה שהוא הרגישה את מפשעתו בוערת. אף אחד מעולם
לא מצא את הנקודה הזאת.
נראה היה שהבחור השתלטן לא שם לב והמשיך להטיל את
הכישוף שלו במקומות שונים ברגליו של דראקו – הוא לקח נשימה עמוקה מנסה להירגע.
אבל תחושת ידיו של הבחור הזה על גופו שיגעה אותו וגרם
לראשו לאבד כל מחשבה הגיונית.
"אני חושב שסיימתי" אמר מסתכל למעלה לפניו של
דראקו.
דראקו רק התפלל שהוא לא ישים לב למה שנרקם בתחתוניו
בעוד הוא מהנהן וללא קול.
-
הארי תפס את ידו והעמיד אותו מתחת למנורת רחוב צדדית,
כזאת שרק אם מישהו מכיר את המקום הוא ישים לב אליהם, עוברי אורך לא ישימו לב
לנוכחותם.
דיי נראה קצת מבולבל מהחלטותיו ולא יודע איך להגיב
למעשיו.
"תראה לי" אמר בדרישה מסתכל על גופו החטוב של
הבחור מולו, אם המצב היה שונה – הם כבר מזמן היו מתמזמזים על הקיר פה ממול – דיי
הרים את קולו וצעק כמה דברים על הסיטואציה המוזרה שנוצרה. הארי לא ממש הקשיב, הוא
היה עסוק בלבחון את כתפיו המסורטטות – כמו אל יווני. הארי התיישב על ברכיו ומשך את
המכנסים של דיי לרצפה – הוא כבר הבין שדיי מגיע מבריטניה. הנימוסים שלו, המבטא, החוסר
ספונטניות והמבוכה שהייתה על לחיו היו כל כך אופייניים ליפי נפש מהכפרים –
"היי!" צעק עליו דיי.
רגליו היו מסורטטות – ממש כמו שהוא חשב, אל יווני.
כאילו פסלו אותו בשיש. הצבע הלבן זהר באור תאורת הרחוב.
"לעזאזל!" הוא אמר שוב – הארי החל לבחון את
פצעיו של דיי על רגליו, כמה נזק! הוא העביר את ידו על רגליו – ושם לב שהוא תמיד
מעביר את ידו פעם אחת מיותרת.. הוא הרגיש צמרמורת עוברת בגופו של דיי וחיוך קטן
עלה על שפתיו.
דיי לקח צעד אחורה ושאל למעשיו – ההתרחקות הזאת החזירה
את הארי לשנייה של מציאות, זה לא זמן לסקס.
"אל תזוז" אמר ברצינות ותפס את רגלו, הוא החל
להגיד כמה לחשים על האזורים היותר כחולים. הוא מצא סימן כחול מאוד גדול ומפחיד
שכבר שינה את צבעו לצהוב וסגול, הוא התרכז ואמר את הלחש – נראה ששוב הגוף המטופל
מצומרר והארי המשיך בטיפול. מביט לרגע למעלה לפניו של דיי הוא ראה את הבליטה הקטנה
שמתחילה להיווצר בתחתוניו.
'אוי..' חשב – נראה שהוא לא לקח ברצינות את מה שהוא עשה
עכשיו.
כאילו מתעלם ולא שם לב הוא המשיך לרפא את פצעיו של דיי.
"אני חושב שסיימתי" אמר וקם על רגליו.
דיי הנהן במבוכה – רק עכשיו הארי שם לב כמה אדומות
פניו. מחייך לעצמו חיוך מסופק – 'אז הלילה הזה לא היה לגמרי חסר תועלת..'
למחרת -
מסתכל סביב הוא הוציא נשימה ארוכה מראותיו – מרגיש
החמצה מתוקה על לשונו אך מבטיח לחזור. אסור לו להישאר במקום אחד יותר מידי זמן.
והוא לקח סיכון שחזר לאותו מקום פעמיים – מה דיי הזה
גורם לו לעשות...
-
מחפש בין קהל הרוקדים את תאבת יצריו.
הוא רואה שעוד מוקדם.
הוא מעולם לא ראה אותו בשעה כזאת מוקדמת – אולי הוא
יגיע יותר מאוחר.
השעה 11:40 השעה להראות ממה הוא עשוי.
אבל הנחש הירוק עוד לא הופיע – מצב הרוח המרומם שאיתו
הגיע לעבודה החל להתפורר.
מסתכל אל אורות הרחבה ורואה בדמיונו את אותם עיניים –
אלו ששיגעו את חושיו וסתמו את פיו – אלו שנגעו בגופו ועוררו אותו, את אותם עיניים
שחדרו לנשמתו ועצרו את נשימתו. הן לא פה... הוא לא חזר.
-
הוא נעמד מול המועדון, מחייך חיוך כואב והתעתק.
"עד הפעם הבאה".
תשעה עמודים!
כל הכבוד למי שהצליח לסים לקרוא את זה.
אם יהיה קהל, אולי ואני עוד אמשיך לפרסם את הכל.
יום טוב, שבוע טוב, חודש עיברי (שהתחיל בשישי) טוב, חודש לועזי (שיתחיל בשלישי) מעולה
ואל תוותרו על החלום שלכם (:
(צ'יזי)
ועל הדרך -
זוג אמנים, יוצאים מן הכלל - שקצת איכזבו עם היצירה האחרונה, אבל לא ימאסו עליכם כלכך מהר.
http://www.youtube.com/watch?v=DeD5UYKTm4E&feature=channel_video_title
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הדס?