אחרי בגרות קלה באזרחות שהייתה מבחינתי נוראית בגלל בלאק אאוט -
אני עושה פוסט שרציתי לעשות כבר מזמן.
השיעורים האלו באזרחות צריכים להעשות על ידי המורים הנכונים
השיעורים האלו פוקחים עיניים וגורמים לך לפקוח את הפה מחדש בהלם כי הכל, אבל הכל, קורה כאן ועכשיו
ואי אפשר להתעלם מהאירוניה העצומה ומהתנהלות הדברים.
ישראל ניסתה במשך שנים להגדיר את עצמה בתור מדינה סוציאל דמוקרטית.
ואנחנו בסקאלה של בין הסוציאל לליבראלי כל כך קרובים לליברלי שבקרוב נעבור כבר את ארה"ב שבעזרת אובמה מתחילה להפוך להיות סוציאלית (הגזמה*). שאתה לומד אזרחות בכיתות הנמוכות אתה משווה את ישראלל למדינה סוציאל דמוקרטית
אומר כמה השוויון במדינה חשוב ונותן דוגמא אחרי דוגמא אחרי דוגמא.
מסוי גבוה, אין בתי ספר פרטיים, בתערבות הממשלה -בכל- תחומי החיים - במחיה, כלכלה, תזונה, מים, חשמל, דלק ואפילו עושה עמלה גבוהה יותר מכל כך הרבה מקומות אחרים.
אבל הממשלה שלנו רודפת כסף, היא לא סוציאל דמוקרטית.
היא חייה על חשבונם של העשירים והפראיירים, כולנו.
אנחנו כל כך לא סוציאל דמוקרטים, אנחנו חיים תחת משטר דיקטטורי מעודן שנקרא כביכול דמוקרטיה.
אנחנו דמוקרטיה? דמוקרטיה שדוגלת בשוויון זכויות חברתי, כלכלי?
דוגלת בחירות, חופש.
דוגלת בשוויון הזדמנויות.
דוגלת בזכויות האדם, האזרח והמיעוט
איפה אתם רואים במדינה הגזענית הזאת שוויון?
איפה אתם רואים במדינה צרת האופקים הזאת חירות?
איפה אתם רואים במדינה הזאת שנותנים לך את זכויותיכם המלאות?
מתי הרגשת בפעם האחרונה שלקול שלך היה משקל, לרצונות שלך ולאמונות שלך יש מקום להתיחסות.
אפילו בבחירות לפני 3 וחצי שנים הרוב לא החליט, הכרעת הרוב לא עמדה במבחן התוצאה.
רק בירוקרטיה.
במדינה, בה ישנה העדפה גבוהה בכל תחומי החיים ליהודים חרדים, דתיים מאשר לחילונים, מסורתיים ומיעוטים.
במדינה, שבה החילוני והערבי נחשב למגן אנושי
במדינה, בה בועת המטרופולין כל כך עבה שאפילו אם חצי מדינה תוחזר לשכנותיה הם יצאו בבוקר לעבודה ויחיכו בבוקר אל המצלמה -
גולן - כן! תחזירו לסורים! יהיה לנו שקט ושלום! -
יהודה ושומרון - כן! המתנחלים והפלסטינאים רק צרות יודעים לעשות!
מדינה שבה אפילו מיעוט נרדף לא יכול למצוא בו נחמה, אפילו לא ריגעית
מדינה בה המיעוט תמיד ירגיש כמיעוט ולא ירגיש חלק.
במדינה, שיש כל כך הרבה מיעוטים, מכל כך הרבה סוגים, כל כך הרבה זרועות וקבוצות -
בדואים, צ'רקסים, דרוזים, פלסטינאים, נוצרים, מוסלמים - אני לא מאמינה שמישהו מכם יכול להבדיל ביניהם ועדין הרוב יראו את כולם בתור ערבים טרוריסטים חסרי לב.
הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים - למה? אתם תבדילו אם הוא סטריט או גי במבט ראשון? גדול הסיכוי שכן. וגם, זה משנה משהו? זה אומר עליו משהו? שהוא מפלצת? שהוא מעוות? שהוא אדם רע? רודף בצע ושובר מוסכמות? - מה , זה , אומר , עליו?
חילונים, מסורתיים, חרדים, דתיים - גם ביהדות יש זרועות , איך תבדילו בין מסורתי לדתי? איך תדעו אם אם מאמין על פי מראה בלבד? על ידי הבגדים? ואם אני לא לובשת חצאית, ולא כיסוי ראש - אבל מקיימת מצוות, מאמינה, מתפללת, אך את המראה חשוב לי להשאיר לרמת שיפוטי העצמית - מה זה אומר עלי?
מרוקאים, אתיופים, פולנים, ספרדים, רוסים, תמנים - "אשכנזים" ו-"מזרחיים"... אוקיי, מה הפואנטה? אתם נולדתם בארץ, אתם חייתם במסורת של הארץ, אתם דומים, אתם מקבלים אותו חינוך - למה, לעזאזל, אתם עושים השוואות? אני לא גדלתי במצרים, אני לא יודעת ערבית ואני כל כך לבנה שתחשבו שאני פולניה - אז מה? אני אוהבת חריף? אני בנאדם חלבי? אני בעלת מצב רוח משתה? אני מתעצבנת בקלות? מה אני?
במדינה כזאת, אין אפילו טיפה אנושיות ורגש, לקבוצה אחת קטנה אשר לא שונה מאיתנו כל כך
אז צבע עורה שונה, אז השפה שלה אחרת, אז המנהגים שלה אחרים - אבל הם עדין אנשים!
הם נאבקים על הזכות הכי גדולה שיכולה להיות להם וזה חיים!
הם לא מדברים איתכם על חופש או שוויון הם רק רוצים להיות!
אז כן, במדינה עם כל כך הרבה מיעוטים, "גזעים", מסורות, דתות קהילות אי אפשר לתת מקלט מדיני לקבוצה נרדפת למשך כמה שנים?
אי אפשר לחכות שהמצב ישתפר? לשלוח משאבים?
למה? עבר כל כך הרבה זמן שאנחנו שחכנו?
סבינו - זה לא היה כל כך רחוק! - ניסו לחפש מקלט, ניסו לחפש מקום שיוכלו לחיות בו בלי פחד שמה ימותו בדקה הבאה.
ואם רק הייתה מדינה שהסכימה לקלוט, הייתה מדינה שלא נשארה אטומה ולמצבאולי המצב היום היה נראה קצת אחרת.
ונכון, יש את הצדיקים, יש את המבצע של דנמרק בהצלת כ-4000 יהודים שהעברתם לשבדיה הנטרלית.
ונכון, יש את ישראל הצדיקה שמסכימה להשאיר, כמה? 300 אזרחים סודנים בארץ?
אוי, תודה, צדיקי סדום.
ולא רק זה, יש כל כך הרבה דברים שמתרחשים במדינה הזאת.
צריך לתת לאנשים רעננים וצעירים לנהל את העניינים.
אנשי הפוליטיקה של היום כבר מתפרקים, חיים עדין בתקופה שכל דבר לוקח חודש שלם
ואנחנו בתקופה בה ביום אחד יכול להתהפך העולם, יצאו מיליון לרחובות יצעקו בקולי קולות
תתכנן מהפכה טכנולוגית
תתכן מהפכה חברתית
כלכלית
יכולה להתרחש בשעה אחת, על ידי תמונה אחת, משפט אחד, מעשה אחד.
מה קורה עם מחירי הדיור בארץ שנושקים לשמיים למרות כל המאמצים?
מה קורה לחברה שלנו שנשענת על מוכשי, חולף ורגעי?
מה קרה לכל ערכי החיים, החברות, האדם, המסורת והאמונה?
ולא, אני לא מדברת על אמונה קיצונית
אני לא מדברת על אמונה דתית,
אני מדברת על אמונה באנשים, אמונה בעצמך אמונה שאפשר.
העולם הזה גורם לנו לפקפק בכל דבר שאנחנו עושים.
גורם לכל דבר שאנחנו עושים להיות מכני ואוטומטי
לפעול באופן מחושב
איפה הספונטניות?
איפה הקלילות?
איפה השמחה האמיתית?
איפה האהבה הטהורה?
לאן נעלמו ערכי החברות?
לאן נעלמו מסורות שכונתיות, חברתיות, קהילתיות -
למה ברחנו למצרכים ממכרים? אוכל, סמים, אלכוהול?
למה אנחנו לא יכולים להיות שלמים בחלקנו, לחיות ביחד, לראות עולם
לשמוח בחלקנו, לעזור לזולת, לתרום, ללמוד, להיות.
כי אנחנו אגואיסטים.
כי אנחנו רודפי כסף
רודפי תהילה
רודפי חברה
מכורים להתרחשות, לאקשן
כי אנחנו לא יכולים לסבול לשבת בשקט בלי ארוע
בלי התאבדות, בלי הרג, בלי הרס, בלי אונס, בלי יריות, תחרויות.
כי אז הכל יהיה משעמם - נכון?
כי אז, אנחנו לא חיים.
אנחנו סתם קיימים.
הכל סובב סביב תשוקחת, מילוי צרכים מידיים.
וגם אם ניסת לעשות מהפכה, אתה חושב רק על עצמך
אתה לא מסתכל סביב יותר
אתה לא סבלני יותר
אתה עקשן
אטום
אגואיסט
כי אני הכי חשוב, כי אני יודע ואני יכול.
אני יחליט ואני אעשה, אני לוקח את הכוח לידים כי אין מי שיעצור אותי
לא החברה, לא הממשלה, לא החוקים ואפילו לא אני.
כי לי - אין ערכים.
כי החברה שלי מפוצלת ומפורקת.
כי הממשלה שלי מושחטת.
כי החוקים שלי מנוגדים, ויש כל כך הרבה מהם, והם כל כך לא יציבים.
כי אני מאשים את כל העולם.
כי אני לא לוקח אחריות.
כי אני, לא יודע מתי להפסיק - מתי להגיד די.
מתי להגיש עזרה ומתי לשתוק.
וברגע שזה רק אני, אז זה גם הילד שלי
וזה גם החבר שלי
וזה גם האבא שלו
וגם הדוד שלו
וזה אנחנו וזה אתם.
וזה כולנו.
כי אנחנו שזורים אחד בשני גם אם לא נרצה בזה
אנחנו יצורים שחיים בלהקה
אנחנו יצרים תבונים שמסוגלים לקבל החלטות מחושבות
וזה לא יהיה קל
זה אף פעם לא יהיה קל
אבל אפשר לגרום לזה לקרות
כל מה שצריך, זה לרצות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הדס?