אני רוצה לבכות למישהו ושמישהו פשוט יהיה שם ולא יגיד דבר
אבל אני לא רוצה שאף אחד יראה אותי בוכה
בכל שניה שעוברת הדמעות נמצאות שם - אבל אני לא רוצה לבכות
אני רוצה להרוס משהו להשמיד מישהו - אבל שאף אחד לא ישאל
אני רוצה לצרוח אבל שאף אחד לא ישמע
אני לא רוצה שירחמו עלי
אני לא רוצה שיבכו איתי
אני לא רוצה להכשל
אני לא רוצה שידאגו לי
נמאס לי להיות כזאת מעוררת רחמים
נמאס לי לבכות
נמאס לי להכשל
נמאס לי ש"כולם" מצליחים ואני לא
שכמה שאני מנסה ונמתעצמת יותר אין באמת תוצאה יותר טובה, אלא הכישלון יותר קשה
נמאס לי להראות את הדאגה בעינים שלהם
שאם אני בסדר.. ושזה יעבור
אבל זה כואב לי
וקשה לי
אני יודעת שעבדתי קשה בשביל זה
ונמאס לי שמנסים לרחם אותי
ולהגיד לי שאני לא היחידה
אבל לא באלי לצאת
לא באלי לראות אף אחד
באלי לישון ולא לקום
לא לראות אף אחד
לא לשמוע אף אחד
מעצבן אותי שיש פלסטיק מעל ההדלת שלי - מה שחוסם את הקולות
וכל הבית שומע את כל הבית - והשכנים שומעים הכל
נמאס לי -
רק פעם אחת, זה עמד לי בגרון - הרגשתי את זה מגיע
וזה עומד להתפוצץ
וצעקתי, ובעטתי ותרקתי ובכיתי...
רק פעם אחת...
וכל שאר הפעמים, זה בשקט - בלי שאף אחד שומע
אבל אף אחד יודע
והם לא יכולים לעשות כלום...
וההזדמנות הבאה היא רק עוד חודשיים...
מה? חצי שנה לא מספיקה? אני צריכה למשוך את זה שנה שלמה?
לא נמאס לך להכשל?
לא נמאס לך שמצפים ממך יותר?
נמאס לי... אני רוצה לדעת לחיות בלי שיהיה לי אכפת ממה שהאחרים חושבים עלי
ואיך שאני חושבת מה אחרים חושבים עלי...
נמאס לי שהכל סובב סביב כסף
נמאס לי שהכל סובב סביב גאווה והצלחה
תנו לי לישון... ולהתעורר אחרת