אני נכשלת שוב ושוב ושוב. וכולם מסתכלים עליי עם עיניים פעורות ולא מבינים את הגדרתי לכישלון.

מבחינתי זה לא מספיק. בשבילי זה לא הטוב ביותר.

ואני פוחדת לשאול. מה אם התשובה תגלה שאני באמת לא מספיק? שאני לא טובה בדבר שאני הכי אוהבת- כתיבה.

והוא מסתכל עליי עם עיניים מלאות בציניות וזלזול. כי הוא חושב שאני סתם עוד עשירה מפונקת שלא עושה מאמץ. כי זה מה שהוא חושב על כולם. עצלנית. הוא לא מבין שאני פשוט כל כך צריכה תמיכה, אני צריכה לדעת שאני מתאמצת בשביל משהו. שיש סיבה, שאני יכולה להצליח.

והרבה אומרים שאני עושה הרבה מעל לציפיות התחשב בנסיבות. אבל הנסיבות לא מעניינות אותי.

לי זה לא מספיק.

כי כלום לא מספיק.

ואני לא אכשל.

אני צריכה לדעת שאני מסוגלת. צריכה לדעת שעשיתי את זה, שעשיתי את זה למרות הנסיבות.

מדהים איך הציפיות לא מפסיקות לעלות.