וואו. חודשים שלא עדכנתי.

לא בדיוק יודעת למה, אבל פתאום עלה בי חשק לחזור להוציא כאן כמה מילים.

דברים מעניינים במיוחד לא קרו, באמת. ה"חברות" שלי הוכיחו שוב ושוב כמה שהן מסיכות דו-פרצופיות עם הבעות פנים שטחיות וחסרות כל אמת. וכך התקרבתי לאחת אחרת, מיוחדת, עליה אני יכולה לסמוך. גם החבר היחסית חדש מוסיף למצברוח הטוב. החופש הוא דרך ההסתלבטות שלי; קמה כל יום אחר הצהריים, לפעמים הולכת לחדר כושר.

מנסה להוריד את שני הקילו שהתבייתו על המותניים, וזה נהיה יותר ויותר קשה. עד תחילת אוגוסט אני בהחלט רוצה להיות שוב 50, ומקווה שאני אמצא את המשמעת העצמית כדי סוף סוף לחזור לקדמותי. ולא רק מבחינת המשקל.

מה שכן, אני אופטימית יחסית.

If you think good things will happen, good things will happen.

בינתיים אני גם בולעת ספרים אחד אחר השני, קוראת וקוראת ומוצאת את עצמי בזמנים שונים עם פרוטאגוניסט, אנטאגוניסט, והנייטרליים. כמו החיים שלי.

מיסקונצפיות סביב כל דבר, כמו קרוסלה; משחקי ילדים הם קוראים לזה, ובעצם אני לא יודעת על מה אני מדברת ולא מבינה את המילים שיוצאות מהשפתיים. מוזר איך זה משתנה.