TEMPTATION, FOREPLAY, PASSION

היום אני במצב רוח ביתי.

אין לי כח לצאת מהפינה החמימה שלי ליד המחשב, עם התנור שמחמם לי את האצבעות ברגליים.

טוב, אולי אני אצא להולמס פלייס, אבל חוץ ממנו, לשום מקום אחר!

בזמן האחרון אני נתקפת מצבי רוח מעצבנים בטירוף..אני יכולה לצחוק חצי שעה שלמה, ומיד אחריה לבכות שעתיים. אני משגעת את עצמי..!!!

עכשיו אסף התקשר, וניסה להוציא אותי מהפינה החמימה שלי. יה רייט. רק זה חסר לי, לראות תלמידים למשחק עושים סצינות על הבמה.. ועוד עם כל הקבוצה של התנועה. כאילו אני באמת מסתדרת איתם..  והכי אין לי כח לשמוע את קים מרצה לי על זה שנטשתי את הקבוצה בשיא הפעילות, דווקא כשהם התחילו לעשות דברים "כל כך מדהימים!!"... אם היה מזיז לי, אולי עוד הייתי נשארת. חבל שלא XD

בזמן האחרון אני מרגישה ממש יבשה! אין לי כח ללכת לשום מקום.. אני חייבת להודות שאני די כועסת על המצב הזה.. תמיד הייתי אחת שעושה שטויות, מדברת הרבה בלי לנשום ומטריפה אנשים. היום- כבר לא..

החלטתי לשנות את זה. אני אחזור להיות מה שהייתי פעם.

הצעד הראשון הוא ללכת להצגה המטופשת. מי יודע... אולי אני עוד איהנה. ;]

דווקא כשהרגשתי שהכל הולך להסתדר.. שהכל יהיה טוב.. שהחיים שלי יחזרו להיות קופצניים ושמחים כמו שתמיד הם היו, נפלתי.

הנפילה הזאת, שכל כך פחדתי ונמנעתי ממנה... ממש התכחשתי אליה, הנה היא הגיעה.

וכשהיא מגיעה פעמיים, היא כואבת הרבה יותר.

כי שמפתחים ציפיות ומתחילים לראות את העתיד באופן ורוד יותר, וזה לא קורה, הכל כל כך הרבה יותר כואב.

חבל. או כמו שאמרתי לך- באמת חבל.

כל כך הייתי רוצה שתהיה פה. שתציל אותי. שתגיד לי משהו. שתתפוס לי את היד ותגיד לי לא לדאוג, שאתה כאן, בשבילי.

חבל. באמת חבל.

והכי חבל- כשאמרתי לך את זה, זה בכלל לא היה בהקשר הזה.

החלטתי שאני מתחילה לקחת את עצמי בידיים.

מכל הבחינות.

אחרת אני אפול.

אפול עמוק לבור ללא תחתית.