היו לי כוונות טובות, לא רציתי ללכלך, התכוונתי להקיא דרך החלון... אבל הוא היה סגור... |
| 12/2008
אגו טריפ
אני אוהב את החודש הזה, אני אוהב את העולם הזה, אני אוהב את ישרא-בלוג, אני אוהב אותכם!
אם לא הספיק לי האגו טריפ מהפוסט הקודם, עכשיו בא האחד האמיתי...
אני כאן כמעט שנתיים, אוהב לכתוב, חולה על ישרא, אבל מכוון בסופו של דבר למקום אחד.
יש שיגידו שזו רדיפת תהילה מטופשת, שזה מתלהב, שזו לא הסיבה שצריך להחזיק בלוג. וזו באמת לא הסיבה.
כבר שנתיים אני רוצה להגיע לפעילים. ואני פאקינג לא מאמין שאני כותב את זה... אבל... הגעתי!
מפחד לכתוב את זה, שמא יחליט השטן לקפוץ לביקור בפי הפתוח.
אבל אני כאן, וטוב לי...
במשך שנים התיאוריה השלטת בפסיכולוגיה הייתה שאדם פועל על פי שני מניעים עיקריים בחיים. סקס ומוות.
בשנים האחרונות פסיכולוגים אומרים שיש מניע נוסף. והוא השארת חותם. אדם רוצה להשפיע, לא לחיות סתם.
ונראה לי, שלהגיע לכאן, לכמה אלפי אנשים בחודש, זו הדרך שלי להשפיע. לומר את מה שיש לי לומר.
אם זה להאיר נקודה חשובה, להעלות נושא, או סתם לגרום לאנשים להצביע לשפרה.
הארנב הרוסי כתב פעם על ההבדל בין בלוג בפעילים לסתם בלוג...
כבר חודשים שאני מרגיש את זה מתקרב... מדגדג לי באצבעות. כולם שואלים, מתי תהיה בפעילים? ואני כזה "לא יודע, תשאלו את ישרא, מבחינתי הייתי אמור להיות שם כבר מזמן".
כבר התחלתי לחשוב איזה פוסטים אני ארשום כשאני אגיע.
ועדיין, זה בא לי בחתיכת בום. כאפה של פעילים.
בסופו של דבר זה היה פוסט אחד שעשה את הקפיצה הגדולה. בכלל לא תכננתי. רק רציתי להגיד שכל הבובליליזם הזה מעצבן אותי. שעצוב לי לראות את המדינה מעריצה גבר פרימיטיבי, עילג ומעצבן. דף ראשי. ומשם היישר לפעילים.
אם בפוסט הקודם כתבתי "חיי מתחלקים לשני חלקים: לפני 'תרבות הבובליליזם' ואחרי 'תרבות הבובליליזם'" עם המון הומור.
עכשיו אני כותב את זה עדיין עם המון הומור. אבל טיפ, טיפ, טיפה פחות.
מי היה מאמין שיוסי בובליל שינה לי את החיים...
| |
|
כינוי:
קשיש בן 18 (כבר 23)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
