| 1/2009
כלולות - חלק א'
פעם ראשונה בבלוג, סיפור פרי מקלדתי.
הוא מחולק לשני חלקים שיהיה לכם יותר נוח ושתישארו במתח אם בא לכם...
כלולות - חלק א'
שיר רומנטי החל להתנגן בקול, לילך פקחה את עינייה וכיבתה את הסלולרי, השעה הייתה 9 בבוקר, בעוד 12 שעות בלבד היא תשמע אותו נישא באולם רחב ידיים ביום שעתיד להיות המאושר בחייה, היה זה שיר חופתה.
גדי כבר לא שכב לצידה, הוא כנראה כבר קם, היו לו סידורים רבים לעשות היום. גם לפני לילך עמד יום עמוס, איפור, שיער וסידורים אחרונים לקראת הערב הגדול.
***
לילך צעדה אל סלון הכלות, החדר היה קטן ודל יחסית למעונה של מעצבת שיער ברמתה של מיכאלה, חשבה לילך. בצידו האחד עמדה מראה גדולה עם שולחן קטן מלא בשלל תכשירי שיער, על הקירות נחו תמונות של דוגמניות המפנפנות בחן במחלפות ראשן. אך הן נראו כאילו נגזרו ממגזין נשים זה או אחר ולא סופקו על ידי חברות הטיפוח. 'טוב' חשבה לילך, 'אולי הסלון לא כל כך מפואר, אבל הוא ממש לא משקף את היכולות של מיכאלה'. לילך ברכה לשלום את המעצבת והתיישבה בכיסא הבודד שהיה בחדר וזו החלה מסרקת את ראשה של לילך.
"אז מה שלומך היום?" שאלה.
"אני נורא מתרגשת לקראת היום בערב, אבל את בטח שומעת את זה מכל הבנות שבאות אלייך..."
"דווקא לא מכולן" ענתה מיכאלה כאילו ממתיקה סוד אפל.
"מי לא מתרגשת ביום בו היא מתחתנת?"
"מי שמתחתנת כל יום מחדש..." אמרה המעצבת.
'אשה מוזרה' חשבה לילך, 'אולי בגלל זה הסלון שלה נראה כך', היא ניסתה לשנות את נושא השיחה "אז מה חדש אצלך?"
"מריה גילתה שברוס בוגד בה עם תרזה"
"מה?" תהתה לילך, למרות שכבר הרגישה שהיא יודעת את התשובה.
"כן, גם אני לא האמנתי! היא הייתה אמורה לנסוע לבית חולים לראות את אבא שלה, הוא ביקש לראות אותה לפני שהוא מת, אבל אז היא נכנסה הביתה לקחת משהו וראתה אותם מתנשקים!"
"ומה הוא אמר?" - לילך כבר הבינה, אך המשיכה לשחק את המשחק.
"הפרק בדיוק נגמר"
"הבנתי..." היא אמרה ותהתה איך זה שלמרות שנדמה היה לה ששנתיים לא צפתה בסדרה היא ידעה את העלילה על פרטיה.
"אבל היא אוהבת את ברוס, היא בטוח תסלח לו" המשיכה מיכאלה בהתלהבות "כמו בפעם הקודמת, כשהוא בגד בה עם ג'סמין, הזונה הזאת! איך הוא לא מתבייש?! ככה היא, אין לה עמוד שדרה. היא כבר מזמן הייתה צריכה לזרוק אותו, הלוואי והייתי יכולה להגיד לה משהו..."
לילך רצתה לומר לה כי זו רק אופרת סבון, ובמוחה אפילו השתעשעה בהוספת הלוואי 'מפגרת' ושאין כל צורך להתרגש כל כך מההתרחשויות על המרקע. אך משהו בתוכה אמר כי מוטב לה שלא לומר דבר.
"את רוצה לראות איתי היום בערב את הפרק?"
"מיכאלה, אני מתחתנת היום, שכחת?"
"אההה... נכון, באמת שכחתי"
לילך חייכה אליה והתנחמה בעובדה שלמרות המוזרויות שלה מיכאלה אישה טובה, ובעיצוב שיער אינה כמותה.
***
לילך קיוותה כי פגישתה השניה להיום תהיה מוצלחת בהרבה. ג'וני בן חמו היה מעצב מפורסם ואושיית חיי זוהר תל אביבית ידועה. על השמלה שהכין במיוחד עבורה שילמה לילך סכום נכבד ביותר, ולא הצטערה על כך לרגע, היא יכלה להרשות זאת לעצמה, למשפחתה הכסף לא חסר, והיא ידעה כי השמלה שתלבש תהיה שווה כל שקל.
לילך צעדה לסלון הכלות, ג'וני זיהה אותה מייד, חייך אליה ונשק על לחייה. לילך שמחה לראותו, היא כבר לא יכולה לעמוד בציפייה לראות איך יושבים עליה התיקונים האחרונים שעשה בשמלתה. ג'וני שלף את השמלה מארון הקיר, היא נראתה יקרה וחגיגית. לילך מהירה ללבוש את השמלה ולהתייצב מול המראה הגדולה. היא הייתה ללא ספק יפהיפייה אך משהו הטריד את מנוחתה, משהו בשמלה היא לא כשורה, היא התקרבה למראה והחלה לבחון אותה בקפידה יתרה. ממבט קרוב יותר יכלה לראות שצבעה לא היה בוהק כפי שציפתה, גוון צהבהב הקיף את מחשופה ועיגולים כהים, כמעט בלתי נראים נחו תחת זרועותיה.
"סליחה?! מה זה אמור להביע?" הרימה לילך את קולה, היה נראה כי מתחילתו של היום הדברים מתחילים להשתבש.
"מה?" שאלה ג'וני בהפתעה כמעט מלאכותית.
"מה זה הכתמים האלה? והצבע הזה? מי עוד לבשה את השמלה הזאת?!"
פניו של ג'וני האדימו "תגידי לי, גברת צעירה, או שמא עליי לומר כבר לא כל כך צעירה, ברוריה כוכב נראת לך כמו כובסת? נראה לך שהאצבעות הענוגות האלו נועדו לכביסות?!" הוא דחף את ידיו אל אל פניה של לילך וצרח בקול כשווריד בולט החל לפמפם על מצחו. "מגיעה לי לכאן מדי יום ביומו, מודדת ומודדת, ועוד מצפה שהשמלה שלה תהיה לבנה כשלג". לילך עמדה לומר כי זו רק הפעם השלישית שהיא מגיעה למדידות ולא ייתכן שהכתמים נגרמו בגללה. אך אשה בחלוק לבן, לוודאי הקוסמטיקאית, התפרצה במהירות לחדר, ופנתה אל ג'וני"ברוריה, ברוריה, את יכולה להרגע, לנוח. ג'וני, חזור אלינו בבקשה" והוא נראה רגוע מעט יותר. אך את לילך זה בהחלט לא הרגיע, שמלתה עדיין הייתה מוכתמת וחתונתה עמדה להתחיל בעוד שעות אחדות "סליחה, אבל איך אני אמורה להתחתן עם הכתמים המכוערים האלה?!" הקוסמטיקאית הרגיעה אותה במיומנות "אנחנו מאוד מצטערים, גברת האווישם אנחנו מייד נשלח את השמלה לניקוי יבש, והיא תגיע אלייך עד האולם תוך שעתיים" לילך רצתה לקוות שהיא צודקת, היא לא תתן למעצב קריזיונר וקוסמטיקאית מוזרה להרוס את חתונתה "אם תהיה אפילו טעות אחת אתם הולכים לחטוף ממני כזאת תביעה!". "לא יהיו שום טעויות, גברת האווישם על כל שגיאה אנחנו נספק לך שמלה חלופית במידה שלך וניתן לך החזר מלא על הכל".
מילותיה הרגיעו במעט את עצביה של לילך, אך זו עדיין הייתה סעורת רוח.
היא ניסתה לשנות את נושא השיחה, להעביר את האווירה שעכורה ששררה בחדר, "אז מה חדש אצלך?" פנתה אל ג'וני.
"כמו שאת רואה, עברתי לכאן לא מזמן, קצת עצוב לי להיות כאן אחרי הסלון הגדול שהיה לי בתל-אביב, אבל את יודעת איך זה בחיים, פעם את למעלה, פעם את למטה, אני בטוח שאני עוד אחזור לסלון שלי"
"גם אני בטוחה, אין עוד אנשים כמוך בארץ" באמת לא היו, לילך נזכרה בהופעותיו התכופות של ג'וני בטלוויזיה, בתוכניות לייף-סטייל וכשופט בריאליטי, חזותו המוחצנת ושיערו המחומצן-תמיד היו סמלי ההיכר שלו. היא המשיכה לפטפט איתו על אופנה, וחיי זוהר, תוך כדי שהיא חוזרת לבגדיה ומסדרת איתו עניינים פורמליים. היא זכרה את כותרות העיתונים וטורי הרכילות, את יחסיו המתוקשרים עם הזמר הארגנטינאי אלחנדרו גונזלס ואת תמונות הפפרצי שהציפו את המדינה.
"אז מה קורה עם אלחנדרו?" שאלה לילך בתמימות.
הבעת פניו החייכנית השתנתה מייד ועיניו זעפו "תגידי לי, מה נראה לך? שחיים הפרטיים הם עיניינו של הכלל? זה שברוריה כוכב היא אשת ציבור לא הופך את חיי האהבה שלה לפרוצים לכל דורש! כולם מדברים על אלחנדרו, כולם שואלים על אלחנדרו, כל המדינה הזאת דוחפת את עינייה העקומות לחיי הפרטיים! אבל עלייך גברת האווישם אסור לדבר, את וגדי זה עניין קדוש! אסור להזכיר ואסור לדבר! אם את חושבת שאת טובה מאיתנו אז יש לי חדשות בשבילך! את, והיחסים" הוא הדגיש את המילה האחרונה בנימה מלגלגת "שלך עם גדי..." הוא לא הספיק לסיים את המשפט כשהקוסמטיקאית התפרצה לחדר וצעקה לעברו "ברוריה, מה קורה לך? לא דיברנו על זה? ברוריה, תירגעי מייד! את יכולה להרגע, לנוח. ג'וני חזור אלינו בבקשה"
ג'וני שוב נראה כאילו הוא נרגע, אך מילותיו עדיין הטרידו אותה, היא לא הצליחה להבין למה הוא מתכוון.
"אני ממש מצטער, אני לא יודע מאיפה באות ההתפרצויות האלו".
"לא, לא, זה בסדר. רק למה התכוונת? למה אסור לדבר עלי ועל גדי?"
"אמרתי את זה, באמת? אני מצטער. אני לא יודע מה עובר עלי בתקופה האחרונה, מאז הפרידה שלי מאלחנדרו, אני פשוט יורד מהפסים".
***
היום הזה הופך מוזר מרגע לרגע, חשבה לילך, ואיך זה שהטלפון לא מצלצל? היא הייתה בטוחה שהיא יהיה עמוס טלפונים, שלא יהיה לה רגע של מנוחה, אך בנתיים לא קיבלה ולו שיחה אחת. בדיוק כשעברו בראשה המחשבה, נשמע שוב אותו שיר מוכר מתוך מכשיר הטלפון והעלה חיוך על פניה של לילך. היה זה דב, מנהל הארועים של האולם, הוא הודיע לה כי עליו להפגש איתה בתכיפות, וכי עליה להגיע לאולם הארועים מוקדם מן הצפוי.
המשך כאן "כלולות חלק ב' - הסוף"
ניחושים לגבי ההמשך, מישו?
אתה יודע שהצלחת כש: אנשים לוקחים ציטוטים מהבלוג שלך, שמים באווי שלהם במסן ומטענים שהם המציאו את זה.
| |
|
כינוי:
קשיש בן 18 (כבר 23)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
