היו לי כוונות טובות, לא רציתי ללכלך, התכוונתי להקיא דרך החלון... אבל הוא היה סגור... |
| 2/2009
תהיה יפה ותשתוק
אני זוכר ימים בהם נראו לי אבסורדיים ליהוגיה של מירי בוהדנה וחברותיה, כשהן מרוחות על שער "רייטינג" ומתראיינות על מחיר היופי, על כמה קשה להיות יפה, על ההנחה הכללית כי אם את יפה כנראה שאין בך יותר מזה, על כך שנדמה כי אם אתה נראה טוב אין צורך להקשיב לדברייך, אתה הופך לדו מימדי.
רק בתקופה האחרונה הבנתי כי אלו אינן תלונות שווא שנועדו ליצור אמפטיה, ולא "צרות של עשירים" בהן מבקשת הגברת להתהדר בכדי להוכיח שלא הכל וורוד בממלכת בוהדנה. זו מציאות חברתית שבאמת מטרידה אותה. זה לא שאני טוען כי אני יפה מדי, ממש לא, אני רחוק מזה. זה פשוט שבזמן האחרון אני מרגיש שהחיצוניות מעפילה על הפנימיות.
זה בתחיל בפוסט 'על מה אני כותב' בו ביקשתי מהקוראים לתאר את הבלוג שלי, ורבות מהתגובות היו:
"אתה סקסי שאין דברים כאלה..
חתיך ברמות מטורפות..
הייתי עושה אותך:)
90% מהבנות נכנסות לבלוג הזה כדי לראות תמונות שלך.."
"עזוב מה אתה רושם, תמשיך לשים והבנות ימשיכו להגיע, רק אל תשכח להעביר לידים מידי פעם :)
ואגב, באמת סחה הריבועים, לך תהיה דוגמן ."
"בנות באות במיוחד לראות אותך אם בוקסר [אני אחת מהם] :]
מצפות שתוריד יותר"
זה לא שאני נעלב. לנצח אהיה צמא לתגובות מתלהבות והצעות מגונות. אך אני שואל את עצמי, האם אין בי יותר מקוביות בבטן ועיניים ירוקות. והאם אם לא הייתי שם תמונות חשוב בפוזות נרקסיסטיות הייתם מתייחסים אלי ביתר רצינות? או שמא פשוט הייתי מאבד את הקוראים (ובעיקר הקוראות) שנכנסים אלי בגלל התמונות.
פרדוקסלי שזה נמצא בשליטתי, שאני רואה איך התמונות מושכות את תשומת הלב מהכתוב ובכל זאת אני מרגיש צורך לשים אותן. כאילו אני חייב. אני לא רוצה לירות לעצמי ברגל, תמשיכו להגיב לי תגובות כאלו, אבל מדי פעם גם תנסו להבין מה ניסיתי להגיד...
וזה שבפוסט הזה אין תמונה זה לא ניסוי, אני הרי אחזור לשים את התמונות בכל מקרה, זו אפילו בקושי אמירה, סתם יהיה טפשי לשים תמונה 'חשה' ספוסט כזה...
אני יודע שזה לא ישתנה, אני אמשיך לשים את אותן תמונות, לקבל נאצה ותגובות על חיצוניות ועוד כמה שבאמת יתעמקו בכתוב... ואני לתומי חשבתי שהכישרון שלי הוא כתיבה ולא קוביות בבטן.
| |
|
כינוי:
קשיש בן 18 (כבר 23)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
