היו לי כוונות טובות, לא רציתי ללכלך, התכוונתי להקיא דרך החלון... אבל הוא היה סגור... |
| 7/2009
רקוויאם למלך
זכורים לי היטב אותם ימים, לפני 4 שנים, כשמשפטו של מייקל ג'קסון - אחד המתוקשרים בהיסטוריה התנהל מול עיתונות תאבת דם ומיליוני צופים מתוחים. "איזה יצר נקרופילי יש בנו, שדוחק בנו לרטש את גופתו של מלך הפופ" כתבתי אז, ולא יכולתי לנחש כמה המטאפורה על הקריירה שלו באותם ימים, תהפוך במהרה למציאות כואבת.
אחרי שנים רצופות שערוריות וכשלונות יוכל מייקל להתנחם, ממקום מושבו בשמים, או מתחת לאדמה - גם בעניין זה הדעות חלוקות, בכך שהלך בזמן טוב. אחרי שהשאיר את פרשיות ההטרדה מאחוריו, אולי לא תיהר את שמו, אך זוכה מכל אשמה ועמד לפני קאמבק היסטורי - 50 הופעות אחרונות שהכרטיסים אליהן נמכרו תוך שעות ספורות.
לבו של מייקל בחר תזמון מדוייק ללבגוד בו, כשהוא שוב על הגל, אולי לא כמו פעם, לא מסוג הגלים עליהם רכב כשהוציא את 'THRILLER' האלבום הנמכר ביותר בעולם, או התחתן עם ליסה מארי, ביתו של אלוויס פרסלי, אבל עדיין גל. משהו בו, כמו במלך אמיתי ידע ללכת בדיוק כשאנחנו מצפים ממנו לעוד.
השאלה הגדולה ביותר שעולה בהקשר הזה היא האם אי פעם יהיו לנו עוד כוכבים כמוהו. האם מישהו יהיה מסוגל להכנס לנעליים איתן עשה את הליכת הירח שלו. בעידן ה'אינסטנט סטארס' של שנות ה-2000 אין כוכבים בסדר גודל שלו, הם זורחים בשמינו לשנה-שנתיים ונעלמים. וכנראה שג'קסון היה השריד האחרון, חוץ ממדונה אולי, לתקופת הדינוזאורים, תקופה של ענקים אמיתיים כמוהם לא נראה עוד.
במותו ובחייו מספר לנו מייקל ג'קסון את הסיפור הדואלי ביותר, סיפור על הצלחה גדולה ונפילה ענקית, סיפור על עוני קשה ועושר אינסופי, סיפור על שחור ועל לבן, סיפור על חיים ומוות. ואם קיים משהו שבאמת ניתן ללמוד ממותו של המלך הוא שבלתי אפשרי לחיות כך, על הקצוות, חיים של קיצוניות מנוגדת. חיים כאלה יעבירו אותך על דעתך ולבסוף יהרגו אותך. אפילו אם אתה המלך.
עריכה:
אילת וכנרת בשבוע אחד! (וגם ירושלים, מבשרת, מודיעין, רשל"צ, ופתח תקווה)
אחד העמוסים והטובים שיש...
בקרוב פוסט תמונות...
| |
|
כינוי:
קשיש בן 18 (כבר 23)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
