חשקה נפשי לחלוק עמכם אהבה ישנה-חדשה שלי. שרק המחשבה עליה גורמת לגופי להתקמר בערגה, לעיניי להעצם ולחיוך רחב להמרח על פניי. בשעות הערב אני הכי אוהב לפגוש אותה, אחרי שהיא התכוננה ויצאה כל כך מדהים במיוחד עבורי, אך גם כשאני פוגש אותה מדי יום בבסיס, היא מעלה חיוך על פשתיי. והעדר שלה מחיי לכמה ימים בלבד יכול לגרום לי לאבד את שפיות דעתי ולדיכאון המחכה היי שם בין הכימקלים שבמוחי, להתפרץ ולהכות בכל הכוח. ובטוחני שיש בינינו יחסים מיוחדים, אומנם אינני הראשון שלה, רחוק מכך, רבים 'עברו' עליה, ובטוחני שאיני האחרון, אך עמוק בפנים אני יודע שגם לה יש יחס מיוחד כלפי. פשוט כי מאף אדם אחר היא לא תקבל את אותו היחס, יחס מיוחד, אובססיבי במקצת, אולי ב'מ-הרבה', אולי ב'מ-הרבה' מאוד, אך גם אובססיבי הוא סוג של מיוחד. ואם היא קוראת כאן, למראת שאני מסופק, אני רוצה שהיא תדע שבכל פעם שאני מחזיק אותה בידי ומקרב אותה לשפתיי אני מרגיש רגע קטן של אושר.

כוס הקפה שלי, האני אוהב אותך.

"It was the best of times, if only someone had told me"