כתבה נוספת שלי מאתר bona, הפעם זיכתה אותי לכינוי "אשקנזי מסריח"

נראה לי שמישהו במערכת 'בונא' ממש שונא אותי, איזו עוד דרך יש לכם להסביר איך זה ששלחו רוסי לבנבן חובב קרן פלס והיהודים שכמוני לשמוע מזרחית במשך שבוע ולכתוב על זה. עדות מהתופת:

יום ראשון – "שימי פס על הפסים": אם אני הולך לשמע רק מזרחית במשך שבוע כדאי להכנס לזה באיזי. אם אייל גולן, שרית חדד ועידן יניב מספיק טובים לאוזן האשכנזית של עורכי גלגל"ץ הם מספיק טובים בשבילי. ואם כבר בגלגלץ עסקינן, שמעתם את החדש של אריק ברמן? האצבע נמשכת מעצמה לתיקייה 'רוק ישראלי' כשלפתע מפציע בראשי קול חדש ולא מוכר, רגע, כבר שמעתי אותו היכנשהו, זו עינב בובליל צועקת עלי "אסור לשמוע פרידמנים!!!".

יום שני - "יה קה קה בחוף של טרפטוני": שלומי שבת מצא פתרון נהדר למשוררים חסרי השראה, חבר לך כמה עיצורים ותנועות לבליל צלילים חסר משמעות והידד! יש בידייך שיר מזרחי לתפארת התחנה הפיראטית של רדיו דרום באר שבע. ואם קוראים לך שלומי שבת יש מצב אפילו בתחנה הזאת מהסעיף הקודם.

יום שלישי – "בלילות במועדון מלא עשן, שוקע לאיבוד ולא מוצא עניין": ננסה להעלות קצת את הרף, נלך על שלומי סרנגה, לא שיקיר גלגלץ וערוץ 24 עם לייזר בחזה הוא עליית מדרגה, אבל בחייאת עיניים שלי, תנו לי כמה ימים של חסד. "ממלמל בשקט כמה טוב שרע" סרנגה על הדואליות של חיי ברווקות. יש מצב שזה שיר זמרחי עם מילים שאשכרה יש להן תוכן? היית כי המושגים אינטיליגנציה ומוזיקה מזרחית נשקו הרגע זה לזה?

יום רביעי – "היא כמו דבורה מיי עוקצת, סתם מסיכה שהיא לובשת" טוב, הגענו לשלב שזה מתחיל כבר להמאס, זה כבר לא מצחיק "סבבה לי שאת איתי, סבבה לו שאת איתו, סבבה לך עם הסבבה" טוב, אולי זה בכל זאת די מצחיק...

יום  חמישי - "היא עכשיו עם אחר, ולי קשר לוותר, כשהיא נותנת לו חיבוק, אני מחבק את הבקבוק" : הגיע סוף השבוע ונגמרו המשחקים, הגיע הזמן להכנס להארד-קור של המזרחית, למחוזות האפלים של הדיכאון. "זה אותי שובר, זה אותי שובר, שהיא נמצאת שם, עם החבר, עם החבר, זה אותי שובר", ופתאום הוריד שעל ידי מתחיל לפמפם בצורה מפתה והסכין שעל המדף קורצת לי, כל שמחת החיים נמוגה לה. איבדתי טעם בחיי, אני הולך לקפוץ מהגג של עזריאלי, לא בעצם יש שם יותר מדי פריקים אשכנזים, אני הולך לקפוץ מהגג של המשרדים של אבי גואטה.

יום שישי – "היא אמרה לי תראה, החיים די קלים, נשכור לנו חדר בדרום תל אביב ונחיה כמו גדולים" מצטער, הייתי חייב, זו הייתה סכנת חיים ברורה וממשית, אני עוד לא מוכן לקפח את חיי במשימה עיתונאית חשובה, אני לא רוצה להיות הכתב הראשון של בונ'א שנהרג בממהלך הכנת כתבה.

יום שבת – "תתביישי, איך שברת לי את ליבי, תתביישי איך ניצלת את תמימותי, תתביישי, שיקרת ולא אהבת אותי, תתבייישי, תתביישי": זהו האתגר הקשה מכולם הגיע, לפני מונח דיסק של אבי ביטר, הוא מסתכל עלי מהעטיפה, אנו מביטים זה בעיניי זה, כמו באיזה מערבון ישן. לרגע אני שוקל לזרוק לו סנוויץ' שיעזוב אותי בשקט, שניה לפני שאני זורק אני מבין שזה לא יעבוד, הוא לא אמיתי, הוא על עטיפה של דיסק. איך הוא אמור לאכול דרך הפלסטיק של הקופסא? נראה שבאמת המזרחית גרמה לי נזק מוחי.

"שתבכי ותסבלי כמו שאני סובל, כל החיים אותך אני רק יקלל"  לשירים של אבי ביטר יש יכולת מדהימה להמשך 3 דקות ולא להגמר לעולם, נדמה לי שביטר מיבב לו כבר 20 דקות באותו שיר, אך כשאני מביט במסך אני מגלה שעברה רק דקה וחצי.  אבוי, מה רב הוא סבלי, כל שניה שעוברת מקרבת אותי לסוף. הידעתם: כמו סיגריות, גם כל שיר של אבי ביטר מקצר את חייכם ב-5 דקות. ובכלל אני חושב לכתוב בעצמי איזה להיט-תחנת-מרכזית משלי, זה ילך בעך ככה: "תשמע אותי אחי, נגמר הטעם לחיי, שמעתי אבי ביטר והכל שחור עליי", נראה לי זה יתפוס חזק.