מתי בדיוק חזרתי אחורה? בלי לשים לב, אני מרגיש כאילו אני חוזר על צעדיי שוב ושוב, אותן טעויות אותן מחשבות... לקראת סוף השירות הצבאי הזמן עובר לאט מחילזון ממוצע. איך מפעם אחרונה שספרתי עבר רק חודש? הרי עברה כאן לפחות תקופת חיים שלמה או שתיים...

ושוב אותו סטייט-אוף-מיינד מקולל של רק-לחכות-לסופש שיגיע, שיגיע, שיגיע כבר. לספור את הימים כמו חתכים... כל כך נמאס לי להיות תקוע במיץ של הזבל הזה! אני חושב שאני אהיה האדם המאושר בעולם ביום שאשתחרר... מה שמדהים הוא הלקחים האלה שנלמדים ולאחר מכן מונחים על המדף על מנת שיוכלו להעלות אבק...

אני אלוף בהפקת לקחים וחוסר יישומים...

אומרים שהחיים הם מה שקורה בזמן שמחכים שהם יתחילו. אומרים שאסור לחיות את החיים בתחושה של "יהיה לי ממש טוב כש... אני רק צריך..." כי היום לו מחכים אף פעם לא מגיע, אתה לא תהיה מאושר כשתסיים בית ספר\צבא\תואר\תתחתן\תעשה ילדים\הילדים יגדלו\יעזבו את הבית\אצא לפנסייה", תהיה מאושר עכשיו!

ולמרות הידיעה השכלית שכך הוא הדבר, כל גופי, ליבי, עורכיי, ותת הכרתי משדרים לי שאני לא יכול להיות מאושר כל עוד אני במקום הזה...

תנו לי המלצות על סרטי זומבים טובים, אני מכין כתבה בנושא...

נראה לי שמצפה לכם פוסט ממש טוב אחרי זה...