| 3/2007
 שמונת החודשים המדהימים בחיי...
חייב להזהיר, פוסט עמוק מהרגיל, אולי תכירו אותי קצת יותר טוב אם תקראו...
אספר לכם עובדה מעניינת, למראת שמועד גיוסי הנוכחי הוא 22 למרץ הייתי מיועד במקור להתגייס בכלל ב-26 ליולי, מה שבחישוב פשוט אומר שאני מתגייס 8 חודשים אחרי המועד הראשוני שלי... וזאת בגלל בקשת דחייה ששלחתי לצבא לפני שנה...
הרהורים רבים עוברים בי כשאני חושב על 8 חודשים אלו. כמה חיי השתנו במהלכם, כמה אני השתנתי בהם...
אמי טוענת כי חודשים אלו היו בזבוז של זמן, שבמירוץ הגדול של החיים אני יצרתי לעצמי פיגור רציני. כי דחיית הגיוס תביא לדחיית הלימודים ולדחיית העבודה הרצינית ועוד... אולי היא צודקת, אולי היא רואה יותר ממני מבעד לשנים, אולי דווקא הן אלו שמטשטשות בפניה דבים שאינם חומריים...
עבורי חודשים אלו היו אולי החודשים הטובים ביותר בחיי, נהנתי בהם כמו שלא נהנתי מימיי. בתקופה שאחרונה הפכתי לאדם שונה מאוד ממי שהייתי פעם, בימי בית ספר. מעטים כאן, בבלוג, האנשים שהכירו אותי לפני יותר משנה, הייתי אדם אחר לגמרי. פחות שמח, פחות יודע לבלות, פחות נהנה מהחיים, פחות אוהב את עצמי. השינוי שעברתי התחיל אומנם לפני יותר משנה אבל 8 חודשים אלו תרמו לי המון לעיצוב האדם שאני היום.
בחודשים אלו הכרתי המון אנשים חדשים וחיזקתי קשרים עם אנשים שהכרתי לפני, אנשים שקצרה היריעה מלספר על כל אחד מהם, רק אומר שאני אוהב את החברים שלי יותר ממה שאני אוהב את העולם.
בתקופה הזאת אני מוכרח להודות שלא עבדתי הרבה, ולא הרווחתי הרבה מאוד כסף, ובכל זאת, חודשים אלו נוצלו על תום, מסיבות ויציאות שלא ניתן לספור על עשרים ידיים. כל יום שעבר נוצל לטובה. וכמה שעובדה זו תישמע לכם לא הגיונית במהלך 4 החודשים האחרונים (קצת אחרי הפסיכומטרי) לא היה ערב שביליתי בבית (חוץ מכמה ימים בהם ארחתי אנשים בביתי), אם זה מסיבה, יצאה לבר, עבודה או סתם פגישה עם חברים.
אם הייתי מתגייס בקיץ, אני מניח שלא הייתי פותח את הבלוג הזה, ואתם לא הייתם נהנים מפרי עטי משובב הנפש... ורק על זה אתם צריכים להודות לי שדחיתי את הגיוס...
בשבועות האחרונים אני מרגיש סוף סוף שאני מוכן לצבא, קחו אותי - אנשים ירוקים. העיר הזאת, נחרשה לאורכה ולרוכבה, על כל הברים, בתי הקפה, הגנים הציבוריים והירחים שבה, לא שאני מתלונן חלילה, זה רק שאולי הגיע זמן לחדש מעט את האווירה...
כמו הפוסטים בבלוג הזה, גם חיי לאחרונה היו רווים באלכוהול, לפעמים אני חושב שאפילו מעט יותר מדי וזו הזדמנות מעולה בשבילי לחזור קצת לעשתונותי. במיוחד אחרי שעשיתי כמה דברים מפגרים...
ובכלל, אלו היו פשוט 8 החודשים שהכי נהנתי בהם בחיי, צריך יותר מזה?
שמונה חודשים מדהימים צריך כמובן לסיים בלילה מדהים, ועל כן, ביום שני, 19.3 תשע עשרה שנה בדיוק אחרי שנולדתי אני חוגג במסיבה שלישית, אחרונה ומטורפת את הגיוס ויום ההולדת שלי. כולכם מוזמים, גם אם אתם סתם קוראים כאן ולא ממש מכירים אותי, לסולומון, יום שני בשעה 21:00. (כן, יודע אני כי מדובר בשעה בה רק אחרוני הלפלפים יוצאים מהבית, אך מה לעשות - מיטב חברי בקושי סיימו גן חובה וצריכים להספיק מחר לשעת אפס, מה גם שאנחנו רוצים להספיק ל-heppy hour, כל הקוקטיילים והמשקאות הקלים 1+1)...
ולסיכום, בחודשים האחרונים הספקתי כל כך הרבה אך מצד שני הם עברו כל כך מהר, לפחות אני יודע שהם לא עברו סתם.
שלכם, קשיש בן 18, פעם אחרונה שהכינוי הזה נכון...
___________________________________________________________________________________________
| |
|
כינוי:
קשיש בן 18 (כבר 23)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
