היו לי כוונות טובות, לא רציתי ללכלך, התכוונתי להקיא דרך החלון... אבל הוא היה סגור... |
| 5/2007
סיום טירונות ואורנה דץ מקפצת בין הגבהות
פרק א' בחיי הצבאיים הסתיים בהצלחה, הנני חייל מוכשר טירונות 02 ומוכשר באופן כללי...
את השבוע האחרון בטירונות התחלתי אחרי ליל ל"ג בעומר ארוך במיוחד ללא שינה כלל, ולבסיס הגעתי עם עיגולים שחורים ברדיוס של קילומטר וחצי סביב עיני הטרוטות, גופי עייף ובאופן כללי אני נראה כמו בטי רוקאווי ביום רע. למיטה צנחתי מייד עם מתן שעת הט"ש וישנתי כמו היפהיפיה הנרדמת שההבדל היחיד ביני לבינה הוא שהמרחק בין המצב בו הייתי להגדרה יפהיפיה ארוך כמרחק בין אוזי אוסבורן להגדרה שפוי.
את יום המחרת התחלנו היציאה למטווחים, שנמצאים במרחק הליכה קצרה אך מתישה בחום המדברי של ניצנים. ירינו על מטרות קרטון בצורת חיילים וידענו כי אין שום משמעות לשאלה כמה כדורים נפגע במטרות, שכן לאף אחד לא באמת איכפת... ואכלנו את הזוועה שנקראת מנות קרב, שלל שימורים עבשים בקופסת קרטון קטנה שאמורים לספק מזון ל-4 חיילים למשך יום שלם, כמובן שחצי מהחיילים סעדו את ליבם בשק"ם הנייד שהובהל למקום האסון הגסטרונומי, חציים האחר חיכה לשיבה לבסיס ופרץ בחשאי לחדר האוכל שהיה סגור בפני חיילים שהיו במטווחים. ומדוע היה סגור חדר האוכל בפני החיילים שהיו במטווחים, עוד דוגמא ליעילותה של המערכת הצבאית, "המטבח לא נערך לקלוט אותכם" אמרו לנו המפקדים ואיך יכל המטבח להערך? מי היה מעלה בדעתו שחיילים שחזרו ממטווחים יהיו רעבים ושאולי כדאי להכין להם משהו לאכול, שלא לדבר על העובדה שגם באותו יום נזרקו לפח כמויות מסחריות של מזון שהיה יכול בקלות למלא את כיבתם של החיילים הרעבים.
ובשאר ימי השבוע חזרנו אל שגרת הטירונות ועשינו מה שאנחנו תמיד עושים שם - כלום...
ביום האחרון אחזה בטירונים התרגשות של סיום, הרגשה של פרידה באוויר. כולם נפרדו מכולם, הצטלמו, לקחו מספרי טלפון ומסנג'ר. קצת כמו לסיים תיכון, רק בקטן יותר... עם חלקם אשמור על קשר, עם חלקם פחות. אך מה שאני יודע זה שאת התקופה הזאת, ואת האנשים האלו, לא אשכח לעולם.
חברי המחלקה מחוץ לבסיס, אני ה-7 משמאל שעומד מאחורי הבחור השחום.
קיבלנו את השיבוצים שלנו לסדיר, וסוף סוף אני יכול להגיד לכם מה אעשה בצבא, מויינתי למערך הטכני בחיל אוויר, את התפקיד המדוייק אדע בתקווה בקרוב.
| |
|
כינוי:
קשיש בן 18 (כבר 23)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
