היו לי כוונות טובות, לא רציתי ללכלך, התכוונתי להקיא דרך החלון... אבל הוא היה סגור... |
| 6/2007
ארונות חשמל, שוטרים מופתעים, ואורנה דץ משחקת עם עצמה.
קריאת "קום, קום!" מעירה אותי משנתי ואני פוקח את עייני, אני שכוב בתוך ארון חשמל קטן, מעלי עומד שוטר גבה קומה ומביט בי, "מה אתה עושה כאן?" הוא שואל.
מוחי מעבד במהירות את המידע שהרגע קיבל, אני בתוך ארון חשמל, עומד מעלי שוטר ושואל מה אני עושה פה, עלי להמציא סיפור משכנע. "אמממ... הייתי אמור לישון אצל בן דוד שלי, אבל הוא לא היה בבית, ולא היה לי איפה לישון, והיה לילה ולא ידעתי מה לעשות, אז נרדמתי כאן..." אמרתי והבטתי בו במבט הכי מסכן שיכולתי לגייס.
"יש לך תעודת זהות?"
הגשתי לו.
"שתית אתמול?"
"ובכן, מה נראה לך אדוני השוטר? שארדם בארון חשמל בחדר מדרגות במודיעין כשאני פיכח לגמרי?" (טוב, מה שאמרתי לו באמת היה יותר בכיוון של "כן" אך זו הייתה פחות או יותר רוח הדברים)
"לא מעניין אותי מה קרה, ואם יש לך איפה לישון או אין לך איפה לישון, אתה לא הולך לישון בתוך ארונות בחדרי מדרגות של אנשים!"
"אני מצטער, זה לא יקרה שוב"
השוטר מביט בי ומשחרר אותי אל החופשי.
הארון המפורסם, מאחורי מצד שמאל, התמונה מלפני שנה, מי היה מאמין אז שאני אשן בתוכו...
עכשיו גם לי יש סיפור מגניב לספר לנכדים, שידעו כי הסבא שלהם היה נורא "קול" בימי קשישותו.
(ד"א למי שלא הבין השתכרתי קצת והלכתי לישון בארון חשמל, ובבוקר אחד השכנים שיצא להוציא את הכלב ראה אותי והזמין משטרה, וקרה מה שקרה...)
_____________________________________________________________________________________
בלי קשר, חוץ מכל מה שאני כותב יש לי משהו חשוב להגיד לכם קוראים שלי. לפעמים יחס של אחרים גורם לנו לעשות דברים לא טובים. להתנהג בצורה אנוכית ולצאת לא טוב אם אותם אנשים שהתנהגו אלינו טוב. אל תתנו עצמכם לעשות את זה, אל תתנו לעצמכם לפגוע באנשים שהיו רק טובים איתכם, מצטער אם פגעתי...
_____________________________________________________________________________________
| |
|
כינוי:
קשיש בן 18 (כבר 23)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
