היו לי כוונות טובות, לא רציתי ללכלך, התכוונתי להקיא דרך החלון... אבל הוא היה סגור... |
| 7/2007
גלחוץ הנעליים גורם לקשיש שלכם להשמע צעיר במיוחד...
אץ רץ אני אל מסדר היציאה, עדיין לא מאמין למזלי הטוב. מגיע אל המקום קדה אחת בדיוק לפני השעה הנקובה, מביט ברגיעה על 9 החיילים המאושרים שזכו גם הם לצאת שבת שהיו אמורים לסגור, מבטי יורד לאט לאט אל רגלי ולמרבה האימה מבין כי נעלי אינן מגולחצות.
"מה לעשות?!?" השאלה עולה בראשי מייד ומילותיו של שמעון מהדהדות בראשי "תזהר מה-מע"ב הזה, הוא ממש מקפיד על תיקיניות, הוא עוד יכול לא להוציא מישהו הביתה כי הנעליים שלו מלוכלכות".
אני פותח את התיק ומסתכל מה אוכל לעשות למען גלוחץ נאות. שולף עיתון ישן תולש ממנו מספר דפים, ואז עושה מעשה מגעיל ביותר, אך שווה את השבת, מתחיל לירוק בתזזיתיות על הנעל ולשפשף עם דפי העיתון, לאחר 30 שניות אני מבין כי הדבר אינו מספיק. שוב מביט אל תוך התיק, רואה את מברשת הקולגייט שלי, עליה שילמתי ביושר 16 שקלים מתוך משכורתי הזעומה, אך אם זהו מחיר החופש מוכן אני לשלמו. מוציא את המברשת ומתחיל לשפשף, לאחר 15 שניות נוספות מבין אני כי גם זה אינו מספיק, פונה ביאוש אל התיק ורואה את משוש חדוותי, הבושם היקר אשר יובא מאסטוניה המושלגת במיוחד עבורי, אשר כל מילילטר ממנו עולה כמו יום עבודה בצה"ל וריחו יכול לשגע כל אדם הניחן חוש ריח. שופך כמה טיפות יקרות מדם ומשפשף, תוך שניות נעלי נראות כמו חדשות. מזווית העין אני רואה את המע"ב מגיע לעברנו, אני נעמד, מחייך וגאה בנעלי המצוחצחות, הא מביט בי ונותן לי את הפס המיוחל ושולח אותי לביתי, אני יוצא מן השער ומריח את ידי המלוכלכות מצחצוח בבושם יקר, ולא מאמין מה טוב הוא ריחו של החופש.
| |
|
כינוי:
קשיש בן 18 (כבר 23)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
